על מה יכולה או צריכה להצטער? על קשר שבו את חוששת להיות מי שאת?
שחוששת לומר מה שאת חושבת, שמא הצד שמולך, יתערער עד כדי סגירה הרמטית?
על מישהו שלא טרח להיות לפני הכל "בן אדם" ולהסביר בפשטות איך החלום הזה השתבש לו,
לסגור את זה, ולו כדי שתוכלי להתמודד בקלות , ולא להתקע בשאלות ותהיות אינסופיות..
ככל שהזמן עובר, וההפנמה מתעכלת איכשהו, אני מבינה שאולי נאחזתי ברושם ראשוני מוטעה
ושם המוח שלי סירב לקבל אמת אחרת.
אפילו לעטיפה לא הגעתי אלא לסרט האריזה בלבד, ורק ממנו שאבתי את התרשמותי ממנה לא רציתי לזוז ויהי מה..
היום נותר בי טעם מר, טעמה של אכזבה קשה, טעם של פכחון ממנו ברחתי בנחישות ממש
הרי סרט המתנה, הוא לא המתנה עצמה
והגילוי הזה שהמתנה בפתיחת סרט העטיפה אינה המתנה שייחלתי לגלות ,מעציבה ומתסכלת..
בהגיון שאמור לעלות על הכל כעת, אני מוכרחה להבין שמישהו שלא טרח אפילו לסגור את זה מולך
שמתעלם משאלות, מהסברים וכו'..אינו ראוי לי וטוב עשה שפינה את הדרך.
מאחלת לעצמי שביום ראשון הקרוב הסיפור הזה יכנס למשבצת הראויה לו - דפי ההיסטוריה
והשאלות שנותרו, עם או בלי תשובה, כבר לא ממש יעניינו כי הטיפוס הזה כבר לא מעניין לטוב או לרע
פשוט.......פרווה.
