צהריי היום, אני יושבת באוטובוס בדרכי אלייך וככל שמתקרבים ליעד, אני מנסה למצוא פתרון -איך להוריד את החזייה שאסרת עליי להגיע לבושה בה, ופתרון איין. ירדתי בתחנה ומצאתי את עצמי לבד , אם לא מחשיבה את הכביש הסואן שמולה, נפטרתי במהירות מהחזייה, לבשתי את טריקו העבודה שהורית לי להגיע איתו כעונש על אי ציות, וצעדתי למקום המפגש. הזמן הזה בהמתנה לך מחלחל בי את ההכרה ששנתיים אחרי, בניגוד לכל התחזיות , אנחנו נפגשים כאילו לא חלף פרק זמן ארוך שיכולתי לבנות לי מערכת יחסים משמעותית אחרת אני לא ממש מצליחה להבין מה חשה, אני רק יודעת שאני רועדת. מביטה בכפות ידיי ומבינה שהתחושה מתנקזת אליהן.. ומעניין שאחר כך, כשנכנסתי לרכבך ואחזת בכף ידי, שאלת מדוע כפות ידיי נעשו מחוספסות.. (עניתי בחיוך שאו בגלל מזג האוויר שמייבש אותן, או בגלל שהזדקנתי בשנתיים (-: ) אתה מאחר והזמן הזה שמעסיקה עצמי בקריאה, מרגיע אותי כשהגעת, לא זוכרת שהתרגשתי במיוחד וכפי שצפוי...במובן אחד זה המשיך מאותה נקודה שנפסק במובן אחר, התבגרתי בשנתיים, התפכחתי, הרגש הזה, האהבה הזאת שהטריפה לי את המוח כלכך הרבה שנים, נכנסה לתוך משבצת אחרת.. מאוד חששתי מכאב, זה היה החשש העיקרי שלקראת הפגישה איתך הרגשתי שכבר אין בי את אותה מסוגלות ספיגה כמו אז כשהאהבה עיוורה אותי התחושה היא, שהרגש בסוג של רגיעה מהאטרף של אז...שאני במקום אחר כרגע.. בנסיעה לצימר, ואחרי שהגשת לי את ידך לנשיקה ואחיזת ידיים, ליטפת\מעכת \צבטת את "המרוקאיות שלך"- הפטמות שהפכו סימן ההיכר שלי דווקא כי אתה זה שהפך אותן כאלה גם בעינייך וגם בעיני עצמי ואולי בכלל בדקת אם אכן אני בלי חזייה (-: נכנסת לחדר, סוגרת את דלת האמבטיה כפי שנדרשתי..וממתינה משום מה אני נינוחה אין לי מושג מדוע...אבל אני מאוד נינוחה! מביטה בעצמי במראה מולי - ומרוצה! אתה פותח את הדלת, ואני מסתובבת אלייך... התפשטתי מבגדיי העליוניים , חלצתי נעליים, ירדתי על 4 -והגשת לי את הנעל לנשיקה. עברת להתיישב על הכורסא שניצבה באמצע החדר ואני באתי אלייך על 4 כרעתי על השטיח שהכנת לי (יפה לך ההתחשבות ) כשליטפת לי את הגב הצטמררתי, צמרמורת מתוקה כזאת שהפתיעה אותי.. התנשקנו, התחבקנו, ושאלת אם התגעגעתי.. מעניין שלא אהבתי את השאלה שלך.............תמיד הייתי שקופה ברגשותיי העצומים, בחום כלפייך ודווקא כשאתה היית אומר (ולא שואל) שהתגעגעת...זו היתה "הסוכריה הטעימה" שהגשת לי. כשירדתי למצוץ לך הריח שעלה באפי היה בלתי נמנע לא אהבתי את זה, אבל ניסיתי לעשות סוויץ' בין הפעולה עצמה לחוש הריח למרבה הפלא, זה עבד! מה גם שהטעם הראשוני שלווה בריח כבר נמחק ואני והרוק שלי היינו שם..(בהמשך תתברר לי הסיבה, הגעת אחרי סקס בבית- סוג של פנטזיה שלך) תמיד היה ברור לי שפיזית אני עושה לך את זה שלמגע שלי אתה רגיל גם אם לא נהיה יחד שנתיים ויותר אני לא צריכה לעבוד קשה כדי שתגיב מה גם שאתה תמיד מסתלבט על "הגודל" ...ואחרי פרק זמן כלכך ארוך שלא תפחת בפי העובי קצת הרגיש לי ח-ד-ש! גמרת , ואני הצגתי לך פה פעור מלא ...בך אישרת לי לבלוע, ובלעתי. ביקשת שאפשיט אותך, ואני מיד חשבתי על הכפתורים בחולצתך שהיה לי קשה לפרום בדרך כלל כשהגעתי לכפתור האחרון נתקעתי...כששאלת אם תחזור הביתה היום עם כפתורים ..חחחחחח מעניין שגם עם ההומור שלך אני כלכך מזדהה זורמת ואוהבת.. ניגשתי למקלחת לווסת לך את טמפרטורת המים, הורית לי להתפשט מבגדיי (אלו שעדייין לא הוסרו) ונכנסנו למקלחון שהיה צר מלהכיל את שנינו (-: סיבנתי את גופך היטב וביסודיות, לא מפספסת אף חלק התמסרת לזרם המים החמימים, התמסרת לטיפולי המסור, ולרגעים היה נדמה לי שאתה בהיי, שאתה לא רק מתמסר פיזית,,אלא מרחף לך על ענני התענוג .. ניסיתי מידי פעם לברר אם אתה בהכרה והכל בסדר,, אחרי רבע שעה חלומית מבחינתך, אני מביאה מגבת , ומייבשת את גופך. בהבזק של שניה (ותהרוג אותי אם מבינה איך הרעיונות עולים לך משום מקום!) אתה לוקח את מעילך, ומוסר לי אותו ללבישה. אני מופתעת אך מאוד מרוצה, מצמידה את המעיל לגופי העירום, מתענגת עליו, וחושבת על המשמעות שבתחושה ... אתה שולף את שדיי מחוץ למעיל שהתעטפתי בו מתרחק ממני מ'ס צעדים, ומביט מתפעל .. נשכבת על המיטה, וזה היה הסימן עבורי להמשיך בטיפול ובעינוג שהתחלתי במקלחת. כל גופך לרשותי,וניתנת לי הזכות בלי מילים לבחור, איך כמה איפה והיכן לגעת בך - במובן הפיזי של המילה, ובמובן המנטלי שלה. אני מתחילה בליטופיים בלתי מחייבים לוקחת לי את הזמן...מנסה למצוא את הנוחות בתנוחה שתסייע בידי להגיע לכל נקודה ותו בגופך אני יורדת, מרטיבה, מלקקת, את זיכרותך שנענית לי באופן שמפתיע אותי כל פעם מחדש ובפרט ..שנתיים אחרי.. אני מדברת בין לבין, צוחקת, מנסה לגרור תגובה.. אולם.. אתה......בעולמך! לא מאפשר לשום מילה להפריע או להטריד את הרגעים הקסומים שאתה חווה. ארשת העונג בפנייך מדברת הרבה יותר ממה שמילים יכולות לומר לא סיפרת לי את המחשבות שלך, אבל כשאני כאן מתארת אותן אני יודעת מה הרגשת כמו הייתי במחשבתך.. אתה מסתובב על 4 ישבנך פעור מולי ואני רק מלאת הערצה על היכולת חשיפה הזו שלך, שאני איני מסוגלת לה אני מחדירה לשוני עמוק ככל יכולתי, עד שבתחושה מרגיש לי כאילו היא תכף ניתקת ממני. אני מותחת אותה עד קצה גבול יכולתי, ולו רק שתרגיש אותה היטב, ותתענג עליה בהתאם הקירבה הזו למקומות מוצנעים בדרך כלל, מראה העיניים שבהישג יד מעוררים אותי לגמרי התמונה הזאת של פי הטבעת, כשהאשכים תלויים וכלכך מזמינים, מגרה ביותר (ואותי לא בקלות מגרים) אתה סוחט ממני כל נתינה אפשרית, מסובב אותי על הבטן, מחדיר אצבע, ומפלח את ישבני. עוצמת הכאב חדה, מקפיאה את המוח! אני צורחת אך פחות נאבקת עד לאותה שניה שאתה שם, מוצא את מקומך בתוכי, מכניע אותי ועוצמת הכאב מתחלפת בעונג עילאי.
לפני 11 שנים. 25 בינואר 2013 בשעה 9:13