הלאה....

אתה מצליף 25 הצלפות שלא באות לי בקלות אחרי שנתיים של רגיעה

אני מנסה ככל יכולתי להתאפק ולו בגלל השתדלותך לא להכאיב לי קודם

הסשן כמעט הסתיים, הזמן אזל וחלף ביעף..

אתה מורה לי לעלות על המיטה ולפסק

ואני כמעט בטוחה שאתה הולך לאמוד רטיבות של אחרי הצלפות..

כשהלכת ממני לרגע, ואני נותרתי פעורה וממתינה, חשבתי על שתי אפשרויות, או שהלכת להביא פון לצלם, או, שאתה הולך לעשות משהו שיכאיב לי (לא העלתי בדעתי כיצד)

כשחזרת מולי, וגילגלת משהו ביד עדיין לא הצלחתי לזהות מה הבאת, ועדיין נרתעתי..

כשהצלחתי לזהות שטר של 100 ש"ח , לא נרתעתי פחות גם אחרי שהבנתי שכואב זה לא יהיה!

הרתיעה שלי הגיעה מעצם הרעיון של "תשלום"

התנגדתי בתוקף לקבל את זה

לשניה אפילו נפגעתי מהמשמעות והזילות "שבאמירה"

לא יודעת בדיוק מה נאמר שם תוך כדי (לא זוכרת)

מה שכן יודעת, שאחרי מה שאמרת, בדרך שהצגת את זה..

שיניתי דעתי מקצה לקצה

הבנתי בעצם שמבחינתך זה לא כסף אלא מתנה שבא לך לתת לי- מתנה שמסיבות מובנות אינך יכול לקנות בעצמך- והכסף הוא הפתרון

נרגעתי

הרעיון התחיל למצוא חן בעיניי

האמירה מאחורי האפיזודה הזאת מחלחלת באופן חיובי ומחניף

מתנה ממך

מתנה שאתה רוצה להעניק לי

כמעט מיד ידעתי מה אני הולכת לקנות לעצמי בכסף הזה - לשניה לא היתה התלבטות

לא רצית שאספר לך, הצעת שאגלה לך אחרי..

לפני יומיים כשנפגשנו שוב, שאלת על המתנה

הוצאתי להראות לך - "50 גוונים של אפור"

כמה סימבולי!

נישקת וחיבקת אותי

ואמרת שאני גדולה

אהבתי שאהבת ושהצלחתי להפתיע אותך כמו שהפתעת אותי }{

תודה.