כשאני חושבת עליך כרגע, הבטן שלי מתהפכת ..
אתה לא מבין איך הגעתי אליך ...עם עצבים! עצבים! ע-צ-ב-י-ם
אבל איך יכולה לעמוד בפניך, בפני הקסם הזה שאתה מהלך עליי? איך?
ירדתי מהאוטובוס וכל צעד שהלכתי ב קושי רב (אחרי ישיבה ממושכת יש לי כאבים נוראיים)
קיללתי אותך בליבי
כשהתקשרת....(בעיתוי הכי בעייתי) תפסת אותי ישובה באמצע הדרך למנוחה
מהעצבים התסכול והכאבים לא רציתי לשמוע אותך
הייתי בטוחה שאתה כבר מאחורי התחנה כמו שקבעת, ולכן התקשרת לשאול היכן אני..
כשהגעתי בעצמי לשם ולא ראיתי אותך, נלחצתי שאולי אתה ממתין לי במקום אחר..
בדקתי מייל שוב למרות שגם הסוללה עמדה לשבוק..
כלכך רציתי שהפגישה בינינו תתחיל שונה!
יומיים קודם לכן עוד חשבתי לציית, לרצות אותך ולהשתדל לקבל את פניך כמו שכלכך ייחלת..
כשהגעת לשבת לצידי, אילולא הכעס שהיה אצור בי - הייתי קופצת עליך בחיבוק ונשיקה
הזעם היה חזק ממני!
אפילו להוריד את הגרביון כמו שהורית לא התחשק לי...מה גם שבדרך ראיתי בו "רכבת" קטנה
וקניתי זוג נוסף על כל מקרה (ממש לא תיכננתי לומר לך לקרוע אותם)
אז כבר לא היה איכפת לי.....
ראיתי שקצת היססת (-:
עד שקרעת ..
לא דאגתי שלא אהיה רטובה ממך
ימים קודם עוד הסתובבתי עם כמיהה עזה
מה שיותר הלחיץ והביך אותי, היה ריח התשוקה שבעצם הפליל אותי
ניקיתי את האצבעות שחפרו בי לעומק- ביסודיות מכוונת לטשטש ראיות ככל יכולתי..(זה קשה לכתיבה, והיה קשה בסיטואציה עצמה! )
מצד אחד התגעגעתי לחפירות הללו
זו אחת הפעולות שלך שממיסה אותי לגמרי, ועבר מלא זמן מאז הפעם האחרונה..
ומצד שני היה לי מחסום נפשי בניגוד לפעמים אחרות בגלגול הקודם, שזה היה דבר שבשגרה אצלנו.
ידעתי דבר אחד
הנקמה שלי תהיה לסרב לציית!
וכך היה (לפחות בהתחלה)
