נכנסתי לחדר וניגשתי לשירותים
אני מתפנה ואתה פותח את הדלת
זה מעצבן אותי שאין לי פרטיות אפילו שם..
מעניין שקיימת בינינו אינטימיות משנים
ועדיין לא לחלוטין (בלשון המעטה) משוחררת
זה מפריע לי
הייתי רוצה שזה ישתנה- כמו שמכירה את עצמי, לא בטוח שזה יקרה.
אתה שואל איך הורית לי להמתין לך
ואני מתיישבת בהפגנתיות על המיטה, ומודיעה לך שלא מתכוונת לציית עד שאבין, מה הקטע לאסוף אותי מתחנה מסויימת שתקל עליי..
אתה דורש שאעמוד
ואני נעמדת מולך, אתה מרים את סנטרי להביט בך
ואני חוששת שתסטור לי...(התפלקה לך חצי סטירה קודם)
הבטחת שלא ואני נרגעת.
אתה מנשק אותי...וזהו! זו נקודת החולשה שלי, מהנשיקות שלך אני מתמוססת והופכת לרכיכה..
אין לי שליטה על זה! אין!
השפתיים החושניות שלך, הרטיבות הזאת, הלשון..אני לא עומדת בזה!
אני עדיין לא עוטפת אותך בחיבוק..עדיין מתוחה..אני מתמסרת לנשיקה שלך בלי לחבק..
חבקי אותי אתה אומר..ואני מניחה יד, בזהירות, בהדרגה..
אבל הנשיקה..אויי הנשיקה..עושה בי שמות..
והחיבוק מתחזק, ועוטף אותך, והופך יותר ויותר כמה ואגרסיבי
זהו, אני שלך. כבשת אותי. החלשת אותי. הרפית את שריריי\ התנגדותי
בגלגול הקודם שלנו, הכל היה קשה, כואב, מלחמתי
ניגשת אליי בכוח,, במאבקים,,קשירות,,מכות,,כאבים,,
לא ידעת אחרת
לא העלית בדעתך אחרת
וכעת,,כעת,,, עומד מולי אדם שונה
ואני עדיין לא מאמינה, עדיין תקועה בחשש הזה שזה מכוון- כדי להחזיר אותי לכושר ספיגה בהדרגה,,(ממש כמו שהיה בתחילת ההכרות בינינו)
והפלא ופלא,,אתה גורם לי להתמסר אליך בשיטה הפוכה מכפי שהורגלתי
מגיע אליי ברוך, מסיר את המחסומים והחששות- באורך רוח, בשקט ושלווה..ב א ה ב ה ?
אתה מניח את המעיל שלבשתי על משען הכורסא
מורה לי להפשיל גרביונים למטה, להרים שמלה, ולהשען על הכורסא..
לא זוכרת מה קדם למה אבל ציווית עליי להוריד ממך את החגורה, לנשק אותה (התנגדתי ולא התעקשת)
ואז רכנתי על הכורסא כפי שהייתי אמורה מלכתחילה.. - נטולת התנגדות לגמרייי
התחלת להצליף בי...בהתחלה עוד ספרתי בליבי...אחרכך כבר לא הצלחתי
קשה עד בלתי אפשרי להיות דרוכים לקראת הצלפות, ולספור.....המוח לא מרוכז
קיבלתי את ה"סט" הראשון בשקט ואיפוק
וחייבת לציין שיכולתי בזכותך! ההצלפות היו מאוד מאוד נסבלות!
נדמה לי שאחרי משהו כמו 15, הורדת אותי למצוץ לך
עשיתי את זה בחדווה רבה, בפרט כשעוצמת ההצלפות שהצלפת היתה סבירה פלוס
תוך כדי עינוגך,,אתה שואל אם כיף לי,,,אם מתחרטת שהגעתי,,
ובוא נשים דברים על דיוקם
גם כשקשה לי איתך, גם כשכועסת, גם כששונאת ומתעבת עקשנות שלך שמצטיירת לי כחוסר התחשבות מיותרת
אני מגיעה כי אתה מאוד יקר וחשוב לי, ושום כעס לא עולה על זה...
עם כל הבעיות מתמודדת איתך ומולך בדרכי ובדרכך וזה ממש לא בא על חשבון לראות אותך או לפספס פגישה!
ועובדה היא שבסופו של דבר הפרידה בתום הפגישה מאוד מאוד קשה
ואת הדרך אנחנו עושים בקירבה אינסופית בלי שום סימן לכעס שחשנו מסיבה כזו או אחרת.
