לא תכף בדקות הראשונות חשתי בחיבור, היו רגעים שהוא הפחיד אותי עם טיזינג.
אני אומנם מאוד אוהבת, טיזינג מדליק אותי קשות, אך בשלב זה של ההכרות, כשאני לא יודעת ומכירה מי האדם מולי, זה לא נעים ואף מלחיץ.
לאט לאט החששות פינו מקומם לחיבור.
לא זוכרת מתי זה אכן קרה במהלך הפגישה, אבל זה קרה.
טיפוס מסקרן, מאתגר, שנע בין קצוות {ממש כמוני}
מאוד חם ומעניק {יותר במובן הנפשי רגשי -מחבק}
אחד שנותן את כל כולו וקצת יותר, מנצל כל דקה של יחד, מילים נישפכות ממנו , פרגונים, חיזורים..
את מרגישה, שווה יפה מיוחדת שונה כמו שלא הרגשת מעודך..
פגישת ההכרות המדוברת הזו ארכה כ- 5 שעות בקירוב {מפתיע בכל קנה מידה אפשרי}
ולקראת סופה, בגלל דברים שנאמרו שם בסוג של תיאום ציפיות, משהו מהוואוו הזה בי כבה.
נסגרתי לחלוטין, רציתי כבר לברוח ממנו לבלי שוב
הבנתי שיש כאן בעיה של תפיסת עולם שתתברר בהמשך כגדולה הרבה יותר , לא ראינו עין בעין את הקשר הזה, וגמלה ההחלטה בליבי לא לדלג לפגישה נוספת איתו...
נכון להיום אנחנו לקראת פגישה רביעית, והדילמות רק מתעצמות
ברור לשנינו שאנחנו לא מתאימים! שזה מתכון ודאי לשברון לב {לפחות מצידי}
אני מבחינתי טוב יעשה שיניח לי לנפשי, זה יקל עליי לחלוטין מלטמון ראש בחול ולהכנס למיטה חולה- אבל הוא לא!
ניסיתי הכל להרחיק אותו מעליי, ועד שאני בטוחה שהוא הבין ומניח לי ויכולה לשחרר אנחת רווחה בהקלה, הוא שוב מפציע לשדל
ואני נחלשת! ומתמגנטת!
וזה מתסכל אותי מאוד!
ההתעקשות הזאת שלו {למרות שהוא תופס את הקשר רק בפגישות ותו לא}
היא שמושכת אותי למרות ההבנה הבסיסית שקיים פה פער שרק יגרום לי לסבול בהמשך!
אז יש אותו אחת לשבוע, בחיבור מדהים ונדיר
אבל ברגע שהפגישה מסתיימת ואין לה המשך תקשורתי- אני מאבדת עצמי לדעת
ומשגעת גם אותו עם כן\ לא
תעוף ממני
תניח לי
לא רוצה
והמחול המטורף הזה נמשך
אין לי מושג לאן
עד מתי
ומה נכון {אם בכלל יש נכון לא נכון}
