לפני 10 שנים. 24 בפברואר 2014 בשעה 17:14
עדיין חשה את כאבי האתמול עת מתחת את החוטיני לתוך ישבני
עת ניסית לחדור אותי מבלי להסיט או להוריד אותו
עת פערת אותו באגרסיביות והותרת אותו פצוע וכואב עד רגע זה ממש
אולי...בכלל לא היינו יחד אילולא שריד הכאב הזה שלא עבר הלאה ..כמוך
אתה חותך באיווחה אחת את הפגישה
כמו לא הייתה
כמו לא הייתי
כמו לא היינו
אבל...הכאב, אותות גופי , משקרים?
אני מרגישה צורך להקיא את היחד המופלא בינינו על הכתב
הוא מתערבל בתוכי, צומח, ומתעצם , כמעט כמעט מוגמר
ואז מגיע יום המחר
הריחוק החד שלך
זה שלא מותיר שום זכרון של שעות מדהימות
זה שממית אותי
שממית בי כל השראה
זה שמרגיש לי שעם כל היחד שחווינו
בעצם..הייתי שם (כנראה) ל-ב-ד.