הלאה....

באופן בלתי צפוי ובנסיבות לא משמחות במיוחד, הזדמנתי לאזור המרכז
לבלות סוף שבוע ארוך , בשיא הלחץ, הצלחתי להעביר לו מייל לאקוני בו הודעתי על תוכניותיי, תוך שאיני תולה תקוות רבות במייל ובמסר עצמו.
הגעתי לאחותי, מצאתי עצמי לבדי, שקט מבורך הרחק מבעיות וההתמודדות...נרדמתי לי שינה מתוקה ומרגיעה..
התעוררתי, עדיין לבדי, מתבטלת בכיף, נהנית מכל רגע יקר כשהפלאפון שלי צילצל, על הקו היה אדוני-אהובי, התעניין בנסיבות שהביאוני הלום, היה נכון להקשיב לפרטי פרטים, ולי משום מה לא התחשק להרחיב בנושא, סיפרתי בראשי פרקים והשיחה עצמה היתה טעונה, ומחבקת לסירוגין..
כלכך היתיי זקוקה לשיחה הזו, בלי המגבלות שהיו מנת חלקי בדרך כלל...
סיימנו את השיחה בהבטחה מצידו שיחזור אלי, ובכל זאת לרגע לא חשבתי שיהיה יותר מזה,הייתי מאושרת בחלקי שזכיתי לשמוע אותו.

חלף זמן מה, והפון צילצל שנית,אדוני דרש לדעת עד מתי אהיה לבד, היכן אחותי מתגוררת, הודיע לי שיחזור אלי תוך 10 דקות וכדאי שיהיו לי תשובות..
נלחצתי
לא אוהבת לבקש טובות מאיש
בכל זאת צילצלתי לאחותי לנסות,תשובתה היתה חד משמעית ולי זה הספיק .
המתנתי דרוכה לשיחה מאדוני, חששתי לבשר לו וחששתי יותר שהסיבה הזו תגרום לו לא להגיע בכלל...
ניסיתי להשוות לקולי נימה קלילה-כשבתוכי סערה, קולו רעם בשאלה "אני עושה את הדרך לחינם"? רציתי להתחנן שיגיע בכל זאת שלפחות אראה אותו אבל יצאה לי תשובה סתמית..."לא יודעת", למזלי הוא התעשת במהרה שאל מה הבאתי איתי ללבוש, תיארתי לו, החליט עבורי תוך שמורה לי ללבוש את המכנס בלי התחתונים מתחת, שאת התחתונים אחזיק ביד אחת, את הפון בשניה ושאין צורך בתיק..
ביצעתי הוראותיו בטכניות תהומית, אופי ההתנהלות וגורם הפתעה לא הותירו לי זמן לחשוב ולהתרגש.
הגעתי למקום המפגש (שונאת להמתין-שונאת!)
ברור שהמתנתי כ-10 דקות, הפון שוב צילצל והפעם הוראות אחרונות ללכת ,ראש למטה, לא להביט ימינה או שמאלה, רכב יעצר לידי, עלי להכנס לתוכו להשתטח על רצפת הרכב בלי להוציא הגה או לשאול שאלות..
עשיתי כדבריו, נכנסתי לרכב מאובנת על 4 ישבני מולו, פניי לרצפת הרכב ...הוא החל בנסיעה, ואני רק חשבתי כמה אני רוצה לראות אותו! רק לראות! כלכך הרבה זמן חלף, והוא קרוב במרחק נגיעה ואני לא יכולה כי אסור.

הרכב נעצר- ואת שתי ידיו העביר יחד על ישבני התחושה היתה מופלאה.
מן ליטוף כזה מלא משמעות..
הוא ניגש לדלת האחורית היכן שהייתי רכונה על 4 חלץ את נעליי, משך משערי את הגומיה (הוא לא סובל כשאני עם אסוף)והעיף אותם אחורה, ולי הורה לצאת החוצה בעיניים עצומות,איך שרגלי נגעו באדמה לא יכולתי לעמוד יציב האדמה היתה כולה מכוסה קוצים...
התלוננתי
קיטרתי
חטפתי על קיטוריי
אבל התחננתי אליו תוך שמנסה להתערסל בתוך גופו בתחינה
נצטוותי לעלות חזרה לרכב אבל לא הייתי מסוגלת אפילו לדרוך על רגליי כדי לעלות במקום על רגליי עליתי על ברכיי כפות רגליי מופנות אליו הוא הרחיק את הקוצים בכזה רוך ואהבתי אותו כלכך..
נשכבתי כדבריו על המושב, הוא פתח את הדלת מהכיוון שראשי היה שעון,משך את גופי כך שפלג גופי העליון ברכב וראשי תלוי באוויר פיסק את רגליי והצמיד אטב לדגדגני ,,ולפני שהספקתי להבין מה קורה..זכריותו הגאה היתה בתוך פי עמוק...
אני סופר עד 50 וחסר לך שלא אגמור עד אז- כך אמר..
הוא חדר לתוך פי גורם לתחושת מחנק ואי נוחות, אבל כלכך רציתי שיהיה גאה בי שהתאפקתי,
התיישב על פניי הסתובב שאלקק היטב במקומות שגורמים לו עונג,ואני הרטבתי בלשוני וביסודיות , לשניה הוא הרפה, כדי לרוקן לתוך גרוני את זרעו ..

התלבש וניגש אלי להסיר את האטב הסתדרנו והתיישבנו מאחור חבוקים נושמים לקרבנו את הרגעים היקרים מפז, לא חדלתי מלכסות אותו בנשיקות, וברגע הקסום הזה החלטתי להתוודות על שקר ששיקרתי מבלי שחשבתי על ההשלכות, מה שהניע אותי זו סיבה אחת- לא מסוגלת לשקר לאדוני!
אדוני השתחרר מחיבוקי דרש שאנעל נעליי אפשוט מכנסיי ואפנה ישבן לכיוונו, אין לי מושג איך קלט חתיכת צינור והתחיל להצליף, שוב קיטרתי וטענתי שזה לא מה שמגיע לי על כנותי, אדוני סתם את פי ואמר- על שקר נענשים וכשתשבי במשך הערב תרגישי היטב את אדונך.[b]