לפני 18 שנים. 12 באוקטובר 2006 בשעה 15:01
ההעדרות הזו שלך...היא סשן בפני עצמו
גם מבלי שהתכוונת
מחדדת וכואבת
גורמת לי לספוג ולהתאפק
כאילו אמרת "זה מה יש"
"ואת תחכי"
והתחושה היא "על הקצה"
מתנדנדת בין ציפיה להתמודדות
בין להזהר עם התחושות-ולהרגיש
בין יאוש שאתה רחוק-לבין תקווה ששובך קרוב
בין נפילה שהיא תוצאת הגעגוע- לעליית הכמיהה
אין אותך לאסוף אותי ולהרים
אבל ביקשת שאשמור על עצמי- אז אשמור.
