מה? אתה לא מתגעגע?
לך לא מתחשק לשמוע אותי?
אז אמרת שנדבר בשובך
בכל זאת לא יכולת להגניב סמס, שיחת טלפון?
למה הכל צריך ללכת לפי כללים?
הרי מה שעושה את העולם הכלכך מיוחד והמרגש הזה הוא גורם ההפתעה
הוא גורם הבלתי צפוי, שעושים משהו שהכי לא חשבת שיעשה...
אי אפשר לנסות לבנות משהו ולומר ללב "צא לפגרה שבוע"
ופסקי הזמן הללו אצלך באופן אישי יחזרו שוב ושוב בגלל האופי שבו מנוהלים חייך
וכעת הכל התחלתי, מה יהיה כשארגיש יותר? כשאתעמק?
אז התגעגעתי, התמודדתי, כתבתי, המתנתי....
אבל אני כאן, ואצלי הכל אותו הדבר
ובידך המתכון לשמור על הגחלת.
יודעת שזה ירגיז אותך
מבינה שזה יחזק בך את התחושה שזה אופייני לי הקפיצה הזו בין שחור ללבן
אני זו אני
אלו התחושות שלי
ולא אדכא בתוכי מה שמרגישה
אכתוב את החיובי
השלילי
ואכתוב תמיד מה שמרגישה
כי כתיבה היא הפתרון המושלם עבורי למה שלא מעיזה בע"פ
וכמו שאתה לומד להכיר....חושבת המון וההמתנה הזו עושה את שלה...
העיקר שאתה חוזר חוזר חוזר.
לפני 18 שנים. 13 באוקטובר 2006 בשעה 9:01