בדיוק בזמן שהבן שלי עלה לתורה הנייד שלי מצלצל ואדוני שולח אותי לשמוע הודעה בנייד השני
ההודעה משמחת אותי מאוד, אדוני בדרך אליי ביום שמחתי
(אני מנתקת את הפון וחוזרת לאשנב להקשיב לבן שלי קורא בתורה,ואין מרוגשת ממני על עצם המעמד ועל כך שחלומי שקרם עור וגידים לפני שנה עומד להתממש)
שעה וחצי אחרי...האדון שלי מגיע,השאלה ששואל בפון אם אני לבושה כך וכך..גורמת לי לתהות האם הוא ראה אותי עוד קודם מבלי ששמתי לב? ואם כן? כמה היה קרוב? את מי ראה? מה? ואם בכלל?
אני מקבלת הוראה להיכן להגיע, מנסה להתרחק מהקרובים לי וכאילו שחסר לי לחץ בעלי משתרך אחריי ואני בכל זאת לא מאבדת עשתונות ומצליחה להשתחל מבלי להביט לאחור
מרחוק מצליחה לזהות את האדון שלי ממתין ,כשראה אותי צועדת לכיוונו נעלם מעיניי ,ואני המשכתי לתור מחפשת רמז לאיזה כיוון צעד.
הנייד מצלצל שוב
קולו מוביל ומדריך לאיזו נקודה עליי להגיע, חסרת סבלנות עדיין לא ממש קולטת שזה אמיתי שהוא במרחק פסיעה ממני
שאת כל הדרך הארוכה עשה למעני שעות נסיעה ארוכות כשיכולתי להקדיש לו פחות מ-10 דקות
כבר לא יודעת מה להרגיש לא זוכרת אם בכלל הבנתי או הרגשתי, יותר פעלתי כמו אוטומט
הגעתי למיקום שהיה עלי להעצר עם הגב לכיוונו המתנתי דרוכה מ'ס שניות ואז הרגשתי את מגע ידו על שערי
את נשימותיו, הוא התכופף ונשק קלות לצווארי
הסתובבתי מולו( לא מסוגלת להרים עיניי חפנתי ראשי בתוכו תוך כדי שחיבקתי התנשקנו קלות אבל הרגשתי מפוזרת ולא מפוקסת
עד רגע זה לא מסוגלת לסלוח לעצמי שלא נישקתי כראוי
לא חושבת שהייתי במיטבי, ההתרגשות מנעה ממני תגובה כיאה למעמד הנדיר הזה...,)
הוא פרם את כפתורי חולצתי שלף את שדיי מתוך החזיה, חפן בידיו ולחץ בחוזקה על פיטמותיי
הלחיצות הללו הורגות אותי ומוציאות ממני צרחות והסטריה בדרך כלל אבל בסיטואציה הזו הייתי חייבת לספוג ולהתאפק
ונאלצתי לצרוח בשקט תוך שאני קוברת עצמי בתוכו שלא ישמעו
מתחננת שיחדל
חדל כשהחליט לחדול
מביט מרוצה בתוצאה, מתרחק ..מוציא את הנייד שלו ומצלם.
אני מבקשת בתחנונים לרכוס כפתורים ולהסתדר אבל הוא בשלו
"תורידי מכנסיים" הוא מצווה ואני לחוצההה (עכשיו הוא יגלה את חוסר המשמעת שלי...ואת החוצפה.....)
(אמא שלי מצלצלת להודיע שמחפשים אותי והלחץ גואה )
מכנסיי מופשלים, לעיניו מתגלים תחתוני הבר מצווה, "יצירת האומנות" עליה שקד האדון שלי בסשן שחל יומיים קודם,אבל עליהם אבוי לי נלבשו תחתונים רגילים שלי
אדוני רותח מזעם על חוצפתי ותחתוניי נקרעים ממני באגרסיביות..(אוף התחתונים שהכי אהבתי) אני מסבירה לו שהייתי חייבת
מה יכולתי לעשות? להסתכן בהרטבת בגדיי החגיגיים?
כעת אני מולו כפי שתיכנן מלכתחילה
מוציא מדש מעילו תליון , מצמיד אותו "ליצירת האומנות" ומודיע לי שמכאן והלאה זהו קולרי הקבוע והצמוד
קולר האזיקים , הקולר מזהב - הקולר שלי - מתנוסס לתפארה על הכוס הנחשק
מכאן ואילך - לעולמי עד.
אצבעותיו חודרות אליי לבדוק רטיבות- אדוני שבע רצון
מורה לי לפסק רגליי
שוב מתרחק מ'ס צעדים אחורה מבקש את חיוכי ומצלם..
אומנם מחייכת
אומנם מופתעת ומאושרת
אולם החיוך יוצא לי מאולץ מהלחץץץ
אני מבקשת להתלבש חזרה, האישור ניתן..
מקווה שכאן מסתיים תפקידי אבל בחלוםםםם
האדון שלי נשען על המעקה הבטון ומודיע לי שפחתו שהגיע זמן "הטעימות"
אני חוששת שהולכת להתעכב
אולם זה לא אורך זמן
הנוזל "שלי" מתפשט בגרוני ואני מצטווה לא לבלוע...
אדוני מתלבש
והנוזל עדיין בפי
"תפתחי את הפה", אני פוערת את פי מראה לאדוני את הנוזל היקר שלו
ומקבלת אישור לבלוע.
"משוחררת" הוא מודיע
ואני רצה חזרה
מסופקת, מלאה, המומה ולא מעכלת..
חוזרת ליקיריי
מביטה אל המקום ממנו שבתי חושבת על אדוני עושה דרכו חזרה לרכב
וכבר מתגעגעת.....[b]
לפני 17 שנים. 20 בינואר 2007 בשעה 12:46
