לפני 17 שנים. 22 בינואר 2007 בשעה 11:37
משימות ומטלות בלי סוף
שנערמות ומצטברות
לא כל אחת אוהבת
ולא תמיד במוד המתאים לבצע
מנגד לא אוהבת להכעיס אותך
מרגישה חרטה כשאינך מרוצה
יש משימות שמבצעת בכיף בלי לחשוב פעמיים
יש שמדפדפת
ויש שדוחה ובסוף עושה
ויש משימות מהן מתעלמת
התגובה שלך לא מאחרת להגיע
ומוציאה מתוכי מרדנות וכעס
ואז כשאני "מתקררת" מגיע תורה של ההלקאה העצמית
על החוסר משמעת
אז איך לעזאזל מוצאים את שביל החלב
בין לרצות אותך מול הביצוע גם כשלא תמיד מתחשק?
