אדוני אוהב שאני מכינה לו כריכים
ועוד יותר אוהב שמאכילה אותו מידיי
תוך כדי "האכלה" אדוני מורה לי להניח ברכיי מולו (הוא ישוב על המיטה ואני על ברכיי ברצפה)
דורש פיסוק
לא שוכח לקחת ביס נוסף מהכריך -(הרי שפחתו שם כדי להחזיק ולהאכיל ובעצם לשחרר אותו "לטפל" בשפחתו)
וחופר בתוך הרטיבות שלי
שוקע עוד ועוד
ומחטיף סטירה
מאונן לי
ומחטיף
לפתע נעצר
מתחיל לספור - כשאמורה לגמור כשיגיע למ'ס 13
אני מגחכת ביני לבין עצמי
הרי מעולם לא קרה שגמרתי מאוננות בשונה ממה שרגילה
והעמידה הזו מולו, תוך לחץ וסטירות
אין סיכוי שתקרב אותי לגמירה שאדוני דורש
הספירה מסתיימת וגמירה לא נראת באופק
אני מתחננת בפניו שיאפשר לי לשכב
שיאפשר לי להראות לו גמירה שהיתה על הקצה ובכל זאת נעצרה
הוא מסרב ומודיע לי שבבית אגמור כפי שמורגלת
אבל כאן מולו הוא מחליט איך
הסטירות נמשכות בעוצמה
ואני מרגישה על סף עילפון
הוא מתרחק מנסה לא להתערב
ואני מביטה בפניו
רואה את החיוך הזה מולי ונמסה
ועדיין הגמירה מבוששת להגיע
הוא מתקרב אלי שוב
מרשה לי להניח כרית מתחת לברכיי שעייפו מאוד בנתיים והוסיפו ללחץ
אני מקבלת צ'אנס נוסף והספירה מתחילה
ב-8 גמרתי
לדעתו של אדוני זה לא נחשב
אני מתחננת שיאמין שגמרתי
הוא מסביר שזה היה אמור להיות עוצמתי יותר ממה שזה היה
לכן מבחינתו זה לא נחשב
ואני כותבת לך אדון שלי
מול קוראי בלוג זה
עבורי זה הישג אדיר
עבורי זו תיקווה
עבורי זהו הפתח לבאות
פתח למשהו שמזמן השלמתי שכך ישאר
והיום הוכחת לי אחרת
אומנם זהו צעד מתוך צעדים רבים שעוד נכונו לי
אבל צעד חשוב
היום נפרץ מחסום אחד...
ועוד אחד....(ועליו בהזדמנות אחרת)
תודה אדון יקר שלי
ותודה נוספת לאחותי המקסימה רננה שיודעת על מה התודה
אוהבת אותך
לפני 17 שנים. 5 בפברואר 2007 בשעה 21:39
