סיוט כאוטי

אילו חיים נפלאים אנחנו חיים;

לפעמים אנו מבינים זאת רק באותם רגעים

כשגוף עייף צולח סוף כל סוף להתקיים בהרמוניה בצלו של ראש מאפיר.

אין מחשבה טורדנית, מעיקה או חודרת

זה רק המוות מתקרב, הזקנה.

אין שום מחויבות, שום ציפייה

וזו רק נשמה עייפה, מייחלת לנוח בזרועותיו של אדם אהוב.

פעימות לב מתכוננות, מה יגידו, מה יאמרו בעת אחרון הפרידות;

ואילו חיים נפלאים

בהם אנו עוזבים, אוחזים ידיים

עם האלוהים,

פוסעים לכיוון האור, מוצאים שקט נפשי

אז כשתגיע העת, תדע שאהיה שקטה, אוהבת

אהיה מוכנה לך

כשכף ידי אוחזת לאפר; לשאריות הזמן.