שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

על קצה ה...

נתמודד עם זה כשנגיע לזה...
לפני 6 חודשים. 11 במרץ 2024 בשעה 5:36

אני מרגישה שככל שאני מתקדמת בטיפול, אני מאבדת את עצמי יותר.

קראתי שבתהליך של ריפוי אנחנו לא חוזרים למי שהיינו קודם (לפני הכאב, לפני הטראומה) אלא נוצרים מחדש. אנחנו אנשים חדשים שלמדו להתמודד עם הבעיות והקשיים ולומדים מהם. 

אז אי אפשר באמת לחזור אחורה, לאני של פעם. 

צריך להתחיל לקבל את האני החדשה.

אולי כבר לא אהיה יושי יותר.

trainer zero one - אני חושב שמה ש"מאבד" את הזהות זו הטראומה, לא הטיפול בכאב.
וזה מפחיד לאבד את הכאב, כי הכאב נהפך להיות חלד מהזהות שלך, ואנחנו מפחדים לאבד חלקים מעצמינו.
אבל לפחד זה טוב, ולהתגבר על הפחד זה מדהים וחייבים להאמין שתמיד הצעד הבא יותר טוב מהצעד הנוכחי, והכאב לא צריך להיות חלק מהזהות שלנו, כן הוא תמיד יקפוץ לבקר אבל אנחנו ראויים ליותר:)
מלא בהצלחה.
לפני 6 חודשים
Kippod - אם את מרגישה התקדמות תשני את השם לכושי
ואם את מרגישה נסיגה תשני לטושי.
😉
לפני 6 חודשים
yushi - כושי לא יתאר אותי כהלכה אז אוותר.
לפני 6 חודשים
בלוסום​(לא בעסק) - את תהיי קושי שונה..
לפני 6 חודשים
ArchAngel​(שולטת) - האם את בהכרח מאבדת את עצמך? או שאולי את מגלה את עצמך האמיתית ללא הטראומה?
לפני 6 חודשים
yushi - הכוונה היא יותר (ממה שאני זוכרת שקראתי) זה שאת לא יכולה לחזור לעצמך של פעם- שזה בלתי אפשרי לחזור לעצמך לפני הטראומה. שזאת לא אמורה להיות המטרה של הטיפול בכלל. משהו כזה.
לפני 6 חודשים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י