מחשבות

התקפי חרדה הם כמו רעידות אדמה, יש את הרעש הראשי ואת הרעידות שמגיעות אחריו.
אתמול הגיעה הרעידה הכי עוצמתית אצלי, הרגשתי אותה מתקרבת בשבועות האחרונים. כל הגוף שרף לי מהבוקר><, הרגשתי איך המוח שלי נכנס למצב של ערפל .

אתמול היה לי תזמון לא טוב בעליל כשביקשתי מכולם להתרחק ..., מי שמתמודדים עם הפרעת חרדה כנראה יכולים להזדהות עם הפעולה.
עדיין מול אדם שחשוב לי הדברים יצאו מפרופורציות, עכשיו בדיעבד אני מבינה שאחת השגיאות שלי הייתה להתעקש להסביר לו מה קרה, העקשנות למצוא "איפה היה הקצר בתקשורת?", למרות שהמילים שלו וההתנהגות שלו אמרו שהוא לא במצב להקשיב.
הטעות הייתה לנסות לדפוק על דלת טרוקה במקום לומר"...., אני רואה שאתה נסער, אני בהתקף חרדה ולצערי לא יכולה להכיל כרגע" או פשוט לא להגיב כדי לא להחמיר את המצב.

תזכורות חשובות:

1. זה לא ענייני מה אנשים אחרים חושבים עלי.
2. לא כולם חייבים להבין, לא לכולם יש לב גדול כל כך.

3.אין שום דבר בעולם שיגרום לאדם שרוצה/החליט שהמציאות חייבת להיות א', שהמציאות אחרת...,לא משנה כמה ברורה האמת שמולו