מגלומאניה

כבר כתבתי כאן היום, אני יודעת, אבל אני מרגישה צורך לעשות את זה שוב. זה עשה לי טוב שקיבלתי תגובות מעודדות מאנשים מפה, כי זה חיזק בי את הרושם שאני במקום הנכון. גם אם אני לא בתוך ה"סצנה" של ה-BDSM, ברור לי שפה אנשים יודעים מה זה להרגיש בפנים דברים שאתה לא יודע להכיל, להרגיש לא שייך, להרגיש שהמיניות שלך פגומה ולגלות בסופו של דבר שלא. וזה טוב לשם שינוי להרגיש בבית באיזה מקום, להרגיש שרואים אותי ושזה לא מרתיע, להפך - שזה מובן.
בעצם רציתי לכתוב שוב כי היה לי פלאשבק מחלום שהיה לי בלילה, והוא גרם לי להבין סמל שחוזר אצלי שוב ושוב בחלומות.

חלמתי שאני אמורה להסיע על הקטנוע שלי (יש לי 50 סמ"ק) חבר מהעבודה, ואני נכנסת רגע פנימה לקחת משהו והוא מחכה לי על הקטנוע.

רק רגע, הקשר: החבר הזה מהעבודה, ועוד בחור אחד שעובד איתי כמעט התעלפו אתמול מאיך שהופעתי לעבודה. הייתי צריכה לעשות עבודה פיסית בחוץ וחם, אז באתי עם ג'ינס גזור קצר וגופיה, ועם הנעלי עבודה שלי (בלנדסטונס, נעלי עבודה כבדות של הרפת). לכאורה נשמע תמים, לא משהו שלא רואים חולף בהמוניו ברחובות ת"א (לפחות שלי זה לא ג'ינס שרואים איתו את הלמטה של הישבנים). אבל כנראה שאצלנו זה חריג (אני הכוסית היחידה) והם ריירו עליי ברמות. בהתחלה זה היה מצחיק וחביב, אבל לאורך המשמרת זה התחיל לגבול בהטרדה. מילא החבר, שאנחנו במין פלירטוט הדדי מצחיק וחצי נעים (הוא בחור נאה וזה נעים לי אפילו שאני לא נמשכת אליו), אבל הבחור השני ממש דוחה ופתאום באמצע המשמרת (אחרי שכבר החלפתי לבגדי עבודה שחורים וצנועים) הוא בא אליי באיזה קטע הזוי וכרך את היד שלו על המותן שלי. מזל שהוא קטן ועקום, אחרת הייתי ממש נלחצת, אבל בסיטואציה שזה קרה חצי ריחמתי עליו, לא רציתי לגרום לו להרגיש דחוי.
אח"כ כעסתי על עצמי שלא העפתי אותו קיבינימט ואמרתי לו שלא יעז לגעת בי יותר, וחשבתי שזה בגלל שהפלירטוטים בצחוק שלי ושל החבר היו גלויים מדי, וגם על זה התחלתי לכעוס על עצמי.

אז בכל מקרה אני אמורה להסיע את החבר הנאה שלי מהעבודה הבייתה על הקטנוע, והוא מחכה לי עליו שאני אצא. כשאני יוצאת הוא מבקש לנהוג, ואני לא ממש רוצה לתת לו, אבל מצד שני הוא כבר יושב מקדימה ומסמן לי לעלות מאחור, ואני לא מתנגדת ונראה שהוא יודע מה הוא עושה.
בחיים האמיתיים אני ממש שונאת שמרכיבים אותי, זה מלחיץ אותי ואני ממש לחוצה עד שמגיעים ליעד. הוא נוהג בסדר, וזה הקטנוע שלי כך שהוא לא יכול לנסוע מהר מדי ומלחיץ מדי, אבל אני עדיין יושבת מאחור ומרגישה את התחושה הלא נעימה הזאת של הלחץ, שקצת קשה לי לנשום, שאני מתה כבר להגיע ושזה ייגמר.

היו לי עוד הרבה חלומות על אופנועים. אחד על בחור שהייתי ממש חרמנית עליו וחלמתי שהוא מציע לי לקחת סיבוב על ה"כלי" החדש שלו בעצמי, בלי שהוא ירכיב אותי, ואני קצת פוחדת (אחרי שבמציאות הוא קנה T-MAX,הכלי הנחשב והחזק ביותר בשוק הקטנועים). בחלום אחר חלמתי שיש לי אופנוע ספורט מגניב עם פיירינג אדום, ואני עושה איתו השכבות בהרים, מעט בהיסוס, כי זאת פעם ראשונה, אבל הולך לי מעולה וכיף לי בטירוף. אני רק מתבאסת שזה כלי של 125 ולא משהו יותר כבד (יש לי רישיון עד 400 סמ"ק).
וזה רק שתי דוגמאות, היו עוד הרבה שכבר שכחתי.

ופתאום הבנתי שהאופנועים בחלומות הם הסמל של המיניות שלי, של האופן בו אני מרגישה נוח, חופשי וכיף איתה, או מרגישה היסוס או פחד מאובדן שליטה. התחושה של החלום עם האופנוע האדום הייתה של חופש, יכולת, שליטה וכוח.אני רואה בסמל של האופנוע את השאיפה שלי לשליטה ולחופש בחיים שלי ולסיפוק מהמיניות שלי.
העניין הוא שבאופנועים כמו במיניות ואהבה, תמיד יש יותר. תמיד יש משהו יותר גדול, יותר מהיר, יותר מאתגר ומסוכן. אפשר להסתפק ב-125 סמ"ק, לעזאזל אני נוסעת על 50 סמ"ק זה שיפור לעומת מה שיש לי. אבל אני תמיד מסתכלת בהערצה ובהשתוקקות כשעובר לידי איזה ducati ולמרות שאני לא אגיע עם הרגליים לרצפה גם עם פלטפורמות אני אמשיך לפנטז על עצמי רוכבת בהרים על אחד כזה.
המיניות שלי הוא בשבילי מין אופנוע נוצץ ענק ובלתי מושג. היא גדולה עליי, יותר ממה שיש לי אומץ ליישם, היא מושכת אותי בפנטזיה למקומות שמאיימים עליי, שאני לא מגיעה לרצפה, ואני אף פעם לא מסופקת ממה שיש במציאות תמיד רוצה יותר.