בועות באויר

- "ת', אני חייבת לשאול אותך משהו. אם אני מרגישה לאחרונה כל הזמן שאני חרמנית, נורא אנרגטית, מרגישה צורך לעשות הרבה פעילות פיסית ואפילו אגרסיבית ומאד עצבנית. אה, וגם יש לי צמרמורות לעתים קרובות. איך זה נשמע לך?"
- "כאילו שאת לוקחת אמפטמינים".
- "אבל אני לא". (לפני כמה ימים היא התרגזה עליי, היא חשבה שעשיתי סמים בלעדיה. באתי לפגוש אותה כולי עולה על גדותיי, העיניים פעורות, זועמת, מרוגשת, היפראקטיבית, מדברת מהר ושטויות בעיקר. לא עשיתי כלום, רק קצת בירה).
- "אולי כמו מאניה".
- "לא מאניה. היפומאניה. אני הגיונית ושולטת בעצמי". (לפחות בינתיים).

החרמנות הורגת אותי. והאלימות. אני מוצאת את עצמי דופקת אגרופים לחפצים נייחים למיניהם. לקטנוע שלי, לשולחן. ממששת את הידיים שלי ושוקלת כמה כוח יש בהם, איזה אפקט הן היו עושות למישהו אם הייתי מביאה בו אגרוף. בה לי להכאיב לעצמי, אבל אני מתאפקת. לפעמים הייתי נושכת את עצמי במצבים האלה, לפעמים הייתי צובטת את עצמי ממש חזק. אף פעם לא לחתוך את עצמי, הרעיון כל-כך מפתה אבל אני מתה על העור היפה שלי ולא מוכנה לקלקל אותו.
והחרמנות, אני פשוט יכולה לאונן כמה פעמים ביום וזה עדיין לא מספיק, ולהמשיך לאונן אחרי שעשינו סקס.
אני כרגע בגמילה מפורנו, כי החלטתי שזה מהדברים הלא מוסריים שאני עושה שקל לי יחסית לוותר עליהם. בשר למשל זה מהדברים הלא מוסריים שמאד מאד יהיה לי קשה לוותר עליהם, אז לפחות נעשה משהו. אז טוב שחזרתי לכלוב, כי יש כאן סיפורים שמרטיבים אותי כמו שמעט סרטים שראיתי עושים. חסרים לי רק קצת סיפורים על נשים בלבד, נראה לי שאני אכתוב אולי איזה משהו לכאן בקרוב.

ב' החבר שלי אדיש כהרגלו, הוא כאילו מקבל את המיניות שלי כמו שהיא ולא מנסה לעשות איתה כלום, לא מתנגד לזה שאני אאונן לידו, אבל גם לא עוזר ולא נכנס איתי לסקס כשלא ממש בא לו. אנחנו כבר שלוש שנים יחד, עושים סקס פעמיים בשבוע בממוצע. זה נשמע טוב ביחס לסטטיסטיקה, זה מאד קשה לי אישית, במיוחד בתקופה כמו זאת.
הוא היה דווקא קינקי למדי כשהיינו בהתחלה. היה משכנע אותי הרבה לעשות אנאלי, אפילו כשלא היה בא לי ואז הייתי מתרגלת לכאב ונהנית ממנו. הוא הכשיר אותי למצוץ לו את הזין עד הסוף, לדחוק את נקודת ההקאה שלי עמוק פנימה עד שנהייתי מומחית, למדתי לבלוע גם את השפיך המריר שלו ישר לגרון. היינו עושים סקס בסלון, הייתי יורדת על ארבע ומוצצת לו כשהוא יושב על הכורסה כמו איזה שוגר דדי, לפעמים שם עליי רגל או נותן לי למצוץ את הבוהן שלו.
היינו שותים אז הרבה ומבלים והוא לא היה מתבייש להיות הגבר הבהמה שהוא עמוק בפנים איתי.
והיום כמובן, דברים מאד השתנו. עברנו לגור ביחד. התחלנו לבוא לארוחות אחד אצל ההורים של השני. הסקס נהיה קצר ושגרתי. נעים, מענג, אורגזמתי, שנינו כבר יודעים בדיוק מה עושה לנו לגמור הכי מהר והכי חזק. אבל אין תשוקה. אני יכולה לשבת לידו ערומה והוא לא יסתכל עליי, וגם אם כן לא ייעמד לו ישר, כמו פעם. אני מסתכלת עליו ורואה שהוא הגבר הכי יפה וחתיך וגברי שאני מכירה. ואני מרגישה חמימות כלפיו, אבל לא את החמימות הרטובה הזאת בכוס כמו פעם, לא מזמן.
התחלתי לפנטז לגלח לו את השערות. הוא כמו שמשון, הוא בחור מאד שעיר. להוריד לו את השערות זה לקחת ממנו את כל הגבריות. אני מפנטזת לגלח לו את התחת והביצים, וללקק אותם ככה. הוא לא התנגד לרעיון אבל גם לא נתן לזה לקרות.
הוא מתחסד לי לגבי כל העניין הזה. אני תוהה אם זה בגלל שהוא כבר מזיין מהצד הרבה זמן וזה לא מפריע לו, או שבאמת טוב לו עם השגרה הזאת.
הוא אומר שהוא שם לב ש"אני לא נהנית כמו פעם" מהסקס. אני מודה. כן, משעמם לי. אתה אומר שאתה דווקא מאד נהנה. כן, בטח. אני יודעת בדיוק מה עובר לך בראש, ואיך אתה מסתכל על הבנות הכוסיות עם העקבים והמיני שמעכסות להן בשכונה. זה בסדר, גם אני מסתכלת, למה אתה צריך להעמיד פנים שהכל בסדר איתי? למה שלא נהיה באותה סירה?
כי הוא מת מפחד לאבד אותי. אני צעירה ולא סגורה על עצמי. הוא יותר מבוגר, והוא רוצה ילדים ומשפחה עוד מעט, ומשום מה הוא חושב שאני מתאימה לזה. אני אוהבת ילדים, אבל אני ילדה בעצמי, ולא רוצה לקחת אחריות על חיים של אף אחד. אני אידיאליסטית, מלאת זעם ותשוקה וצמאון צורב לחיים והתנסויות. מה בזה נשמע לך מתאים להתמסדות? שלא נדבר על זה שרק התחלתי לגלות את המיניות הנשית שלי מחדש, כשזרקתי לפח את הגלולות והתחלתי להרגיש את הגוף שלי באמת, עם המקצבים הטבעיים והעצמתיים שלו. אני אוהבת את זה, זה גורם לי להעריץ את עצמי ואת הגוף שלי, זה גורם לי לאהוב את הנשיות שלי ולהבין אותה. להיות אישה זה לא לשים לק ועקבים, להיות אישה זה עוצמה וסיבולת של הגוף, זה נפש רחבה שיכולה להכיל קשת רחבה יותר וחדה יותר של רגשות וזה היכולת לראות ולהרגיש ביחד עם בן אדם אחר כאילו הוא אתה. זה נהדר ונורא, וככל שאני לומדת להביט על עצמי ועל נשים אחרות בלי שיפוט, עם אהבה, אני מתחילה להעריץ נשים יותר ויותר. אני לא יודעת מי החליט שגברים זה המין החזק.
זה הולך גם ביחד עם תשוקה לנשים אחרות שהולכת וגדלה. אני פחות מתעניינת בגברים באופן כללי, אני מוצאת את השיחות איתן מעניינות פחות ואת הנוכחות שלהם פחות מושכת. ואני רואה סביבי הרבה נשים מעניינות, יפות, מסקרנות ומיוחדות. ואני רוצה להתקרב וללמוד אותן.
נראה שאני אצטרך לצאת למסע שב' לא יהיה שותף אליו. זה לא פשוט, זה שינוי פאזה. אתה יודע שאתה נכנס למערכת יחסים בוגרת כשאתה מתחיל להסתיר דברים מהבן זוג שלך. מצד שני לפעמים זה גם יכול להיות תחילתו של תהליך שמבשר את הסוף. אני עוד לא יודעת.