אני לא מה שאתם חושבים

את הפוסט הבא כתבתי לפני מספר ימים ושכחתי ללחוץ על "פרסם", ככה זה כשחיים עם ADHD וכל דבר מסיח את הדעת. 

אתמול מישהי כאן הזכירה לי את זה במקרה בשיחה אקראית...

להלן הפוסט:

נראה לי שהיה פעם תשדיר בחירות של בנט עם הסלוגן הזה או קרוב אליו, אבל לא באתי לדבר פוליטיקה.

לפני כמה שנים הייתי בטיפול פסיכולוגי (shocking!), במהלכו למדתי על עצמי המון. 

באופן כללי אני ממליץ לכל אחד לעבור טיפול כזה, לאו דווקא בעיתות משבר כמוני. 

יש לא מעט דברים שלמדתי על עצמי בחדר הקטנטן ההוא...

למדתי על החוסן שלי. החוסן שלא ידעתי שיש לי, או לפחות לא בכמות הזאת.

למדתי לבטוח בעצמי ובתהליך קבלת ההחלטות שלי. 

למדתי לאהוב את עצמי ולקבל את עצמי כמו שאני. 

מאז אני לא נופל בקלות וגם כשכן קם מהר מאוד על הרגליים.

מאז אני מפסיק להתנצל.

לא מתנצל על מי שאני. 

לא מתנצל על הנטיות שלי.

לא מתנצל על המחשבות שלי.

הצד השני של המטבע הוא השיפוט. למדתי שאסור לי לשפוט אף אחד שעומד מולי. על כלום. 

האם אני מושלם? ממש לא. 

האם אני עושה מאמץ ליישם את זה? בהחלט כן!

האם יש לי עוד דרך? חד משמעית...

אז למה אני כותב על זה פוסט?

כי אולי מישהו או מישהי יקראו את זה ויהיו פחות שיפוטיים כלפי האחר. 

כי אולי מישהו או מישהי יקראו את זה ויפגעו קצת פחות מהמילים שלפעמים עפות באוויר ללא הבחנה. 

כי אולי אסתכל על הפוסט הזה בעתיד והוא יזכיר לי איזה אדם אני רוצה להיות.