זרמים של תיסכול מהולים בשמחה, חוסר שקט וחיפוש אחר השלווה.
מכאן הכל נראה אביך, והקושי שבנשימה חונק את גרוני בכאב צרור.
שבוע של תובנות והחלטות.....
לומר דברים כואבים לאדם יקר שגודל ציפיותיו הפכו לאכזבותיו......
לגבש מסקנה שנכונה לגביינו מתוקי, כי למרות המתח המיני שביננו ושאר הדברים העמוקים שמחברים את הקשר המקסים שלנו, אני לקחתי צעד אחד אחורה.
והצעד הזה הוא עבורך ועבור משפחתך, ולא משנה מהם הנסיבות שלך, אני לא רוצה להיות הגורם שיהווה את אותה מסקנה, או החלטה, אתה יקר לי, אבל אתה יקר אלפי מונים לילדך.
ולך שידעת אותי, ובקעת את "בתוליי" היוות עבורי בהתחלה כרשת בריחה, לאחר תאווה ולבסוף תשוקה....... האתגר הפך להיות אתה, ומה שרציתי שתהיה עבורי.
מודה לך על תקופה נפלאה, וזיכרון מתוק.
ולך, שנמצא עדיין בין הצללים.....מחכה, אני צריכה את השקט שלי עכשיו, מקווה שתבין.
תקופה קשה נוספת עומדת לפניי,
צעדים קטנים כגדולים,
שינויים,
תהפוכות החיים.
לפני 18 שנים. 2 במרץ 2006 בשעה 22:15