לפני 18 שנים. 3 במרץ 2006 בשעה 18:22
עוד שיחה איתך הסתיימה במשב קור, וצנינות שיודעת להרחיק אותי ממך עוד קצת....
כמה כאב יש בי עכשיו, הדמעות שלי לא יספיקו בכדי להצטער על מה שנכון לי.
את אחותי, את האדם שליווה אותי בשנותיי, אמרת שהבנת ואת תומכת בי, אבל את נוקפת אצבע מאשימה בדרך ההתייחסות שלך, ובאמירות כמו נזק, שאני שגרמתי לך.
כועסת עלייך ובו בזמן אוהבת אותך, את חסרה לי מאוד, השיחות שלנו חסרות לי.
ועכשיו זמן ההשלמה למצב שאותו הובלת/י, זמן חשבון נפש.....
מקווה שתמצאי דרך לקבל אותי ואת החלטותיי,
שבורה וכואבת.....
אחותך