רַק עַל עַצְמִי לְסַפֵּר יָדַעְתִּי

אני מרגישה הכי בשליטה כאשר אני באובדן שליטה. התחושה הזאת של השחרור, הקבלה של כל דבר שרק יבוא, רק שיבוא כבר. אני עוצמת את העיניים ומחכה להצלפה, לליטוף, לנשיקה. אני אומרת לך, ״כן, כן״. אתה מסתכל עליי, עם העיניים החומות הגדולות האלה, כאילו אני הילדה הכי יפה בעולם, ואני מאמינה לך. אני אאמין לך תמיד. קשורה, עם הראש למטה, אני מרגישה את הנוכחות שלך עוטפת אותי מכל כיוון. ואני מרגישה כה בטוחה, כה מוגנת. כי אני יודעת שאתה איתי, כל תשומת הלב שלך מופנת אליי, אל הגוף שלי, אל נשמתי. אני אעשה כל דבר שתגיד, רק תגיד. אתה לוקח אותי ביד, צעד צעד. אתה יודע שקשה לי להכיל. ואני מנסה. אני כל כך משתדלת בשבילך. אבל אני לא מפחדת. ואתה כל כך סבלני וקשוב, ואני יודעת שאתה איתי. באש ובמים, כמו שאומרים. איתך, אני ילדה מיוחדת. איתך, אני זונה מטונפת. איתך טוב לי. רק איתך. וכשטוב לי, אני מפחדת. זאת הרגשה כל כך זרה וחדשה, אך נעימה ומענגת. טוב לי. מה עושים עם זה? אני שואלת את עצמי בחיפוש אחר תשובות. אני שואלת אותך, ואתה יודע להגיד בדיוק את המילים הנכונות. אתה אומר לי להיכנע, לשחרר, לצוף על המים בשלוות אין קץ ולהתמסר. ואני עושה את זה. וזה מרגיש כה נכון. אני מרגישה כאילו אני עומדת על קצה של צוק, ויש רוח חזקה, ואני לא מפחדת, כי אני מרגישה אותך בכל מקום. זאת הרגשה אלוהית, שמיימית. חוויה חוץ גופית. אתה אומר לי שזהו, סיימנו. אני מרגישה כאילו משהו בי מת. אני רוצה עוד, עוד ממך, רק תתן לי את כל כולך. אתה מחבק אותי, ונותן נשיקה על המצח, ואומר לי, ״כל הכבוד, היית ילדה טובה״. והאישור הזה ממך שווה בעיניי לעולם כולו.