D

לא כתבת לי.

אתה לא חסום כבר יותר משבוע.

ולא כתבת.

ואני לא חוסמת.

רוטנת.

מתלוננת.

מחליטה שזהו.

אבל לא חוסמת.

כי מה,

ככה זה יגמר?

שלא תכתוב ותיחסם?

אין לך מה להגיד לי?

אני המחטיאה הגדולה?

שכחת איך הכרנו אה?

איך אמרת לי שאתה לא מחזיק מהדוסים.

גיחכת שאני כזאת הארד-קור.

שכחת שהיית נשוי?

שבאת אליי כי רצית שיהיה לך עם מי לדבר.

שכחת כל כך הרבה.

שכחת שהייתי הספקית הראשית מהצד.

אמרת שזה הטבע של האדם.

שזה נורמלי.

אמרת לי שאני אבוא תמיד, 

כי זה חזק ממני.

כי הטבע חזק מאיתנו.

והיום אתה גרוש,

ומתחזק.

עלק מתחזק.

וחוסם.

חוסם ונעלם.

מבלי לחזור לפחות למשפט אחד יום אחרי שתפסת אותי באמצע העבודה.

כיפור עבר.

עוד רגע שבת,

סוכות.

מה אתה רוצה ממני מה?

כלום.

כבר אמרת.

אז למה אני לא חוסמת?

מה אני רוצה?

💔