לילה חצי לבן.
אוננתי מלא.
וגם בבוקר.
לא יודעת מה יש לי.
נתקפתי מיניות מתפרצת.
ואני מרגישה כל כך אשמה הבוקר.
למה לא יכולתי להישאר נקייה לפחות בחנוכה.
כל כך הרבה מחשבות זימה.
כל כך הרבה לכלוך.
כל כך הרבה שינאה עצמית.
ואני מדמיינת את עצמי מושפלת.
ונפתחת.
וכל כך הרבה דברים.
ואין לי כח להרגיש כל כך הרבה סקס בדם.
זה חוסם אותי מלחשוב בהיגיון.
זה חוסם אותי מלהתמקד בלרצות לבנות בית.
בית נורמלי.
עם אור תורה.
עם תמימות.
עם טוהר.
שכנראה איבדתי מזמן.
מרגישה אשמה.
ריקה.
מכורה.
והכל התחיל מלהתכתב עם מישהו שדיבר איתי תכלס.
כנראה תכלס מחרמן.
והוא בכלל הלך לישון,
ונשארתי עם החשק הזה.
אני כל כך שונאת את עצמי היום.
רוצה לסלוח.
רוצה לקבל את זה בעצמי.
אבל לא מסוגלת.
אין לי כח ללבד הזה שמוציא ממני חוסר שפיות.
ואוננות מפגרת.
נמאס לי לרצות להיות צנועה וחסודה,
ולגלות כמה אני לא.
איזה בית אני אקים בקצב הזה?
איזה טוהר ואיזו תמימות ואיזה נעליים.
