חשבתי על מלא דברים תוך כדי שיחה.
תוך כדי שאתה מדבר, הקשבתי והמחשבות נדדו..
חשבתי על כמה המנטליות שלך רוסית
ושלי ישראלית.
אמרת שאתה אוהב לעשות הכל בצורה תרבותית, ובראש שלי נזכרתי בכל השלוכלנד שאני יכולה להיות ביום יום.
על כמה אני יכולה להיות צעקנית.
עצבנית.
זועמת.
גם אם הסכמתי
שעדיף להיות תרבותית עם מידות טובות.
3 שעות של דייט שאם לא הייתי עוצרת אותו כנראה שהיו צריכים להקים אותנו משם, כי יצאנו חצי שעה לפני שסגרו.
והקטע שאתה בן אדם טוב.
בלי כל מיני שריטות.
חשבתי על כמה אתה חיובי ואני מלנכולית.
על זה שמזל שלא שמתי מייקאפ,
למי יש כח להילחם עם להוריד את כל השפכטל כשהדייט הזה יסתיים.
הסתכלתי על הזוג שהיה לידנו עם העגלה.
על שאר המשפחות.
זוגות צעירים.
איך הגעתי לכאן שמישהו יזכיר לי?
חשבתי על השיער הלבן שלך.
על השיער הלא צבוע שלי.
השנים עברו ואני עדיין בדייטים.
בדייטים שאני לא מוצאת את עצמי בהם.
חשבתי על כמה אני לא נמשכת.
ואני רוצה להימשך.
אבל זה לא קורה.
ונזכרתי ביוסי יוס שלי.
שתקוע שם בחו"ל,
ובחסימה.
יוסי לא היה תרבותי.
יוסי מניאק.
הוא רצה לבוא לעשות אותי ולברוח..
לחיים שלו שאני כנראה גם לא חלקיק קטן בהם.
הנימוס ממנו והלאה.
היית כל כך נחמד.
וכל כך אתה.
אמרת שאתה פתוח,
אין לך סודות.
וחשבתי כמה אני הפוכה.
אני תיבת סודות ענקית.
או פנדורה.
כמה חיוכים,
עבודה קשה וטוב לב.
ואין לי כח להכיל.
אני רוצה משהו אחר.
העיניים שלי מרצדות.
וחושבות על הדשא של השכן.
סינטטי או לא.
הוא ירוק לעומת השולחן שלנו.
למרות שאתה הכי נחמד בעולם.
וברקע משפחות.
זוגות עם תינוקות.
חברות שבאו לשבת..
כל שנייה עוגת שכבות עם קצפת.
כולם מספרים לעצמם את אותו סיפור,
שזה שיש 136 חטופים זה לא אומר שלא צריך לנהל שיגרה.
וזה שיש 136 חטופים וחיילים שנהרגים ונפצעים זה עדיין לא אומר שלא צריך להמשיך.
בשיגרה היומית.
בקצפת וגלידה מעל ופל בלגי.
מציאות הזוייה הבית קפה המזדיין הזה.
"את רוצה שנזמין כזה?"
"לא.."
אין לי כח להמשיך לדבר איתך.
מצטערת.
למרות שאתה בן אדם שפוי
עם מוסר עבודה
ומוסר אנושי ראוי להערצה.
ובאמת שאתה מקסים והכל.
אני שמה רגל על רגל,
חושבת על כמה אני רוצה להימשך.
ולאהוב.
ולהרגיש.
בא לי שמישהו ישיר לי את השיר הזה.
אבל אני סטטית.
עייפה.
מפהקת.
ורוצה ללכת.
לברוח שוב.
ללבד שלי.
לחדשות.
לנטפליקס.
לעבודה שיש לי מחר.
והיום..
עדיין לא החזרתי לך תשובה.
לא יודעת אם רלוונטי דייט שני.
לא יודעת כמה החיים שלי רלוונטיים בכלל.
לילה טוב.
