אני לא אוהבת את זה.
שאתה אומר לי
'מה שבא לך'
'איך שאת רוצה'
כי אם תשאל אותי אני לא רוצה.
כלום.
גם לא להיפגש איתך.
מכורח הנסיבות כנראה ניפגש.
כי צריך לבדוק אם יש התאמה.
למרות שאני כבר רואה שאין.
המבטא הרוסי שלך.
ה'מה שאת רוצה' הזה מבלי להביע דיעה.
זה שנעלמת לחודש וחצי ובכלל לא כתבת,
כי חשבת שאני לא רוצה.
הסקת מסקנות.
ואני באמת לא רציתי,
אבל שום עיניין מצידך.
שום רצון.
שום כלום.
ואז אומר לי-
'בסדר, אני אגיע לשם.
מה שאת רוצה'.
אני לא רוצה.
לא רוצה.
סתם באה לפגישה הזאת לסמן וי.
כדי שלא יתפחלצו סביבי.
ויאשימו אותי במה שאני כבר אשמה.
נושקת ל-40 ועדיין לא נשואה.
אני לא רוצה.
אבל כנראה שאין לי ברירה.
אני אקדיש ערב כדי לרצות את הסביבה.
אני שונאת את עצמי עוד יותר עכשיו.
שוב מרצה.
שוב יודעת שזה לא מתאים.
ויוצאת בכל זאת לעוד דייט.
תהיה הכי טוב שתהיה.
אל תגיד לי מה שאת רוצה.
ותפסיק לא להביע דיעה.
כי אני החסרת רצון.
אני זו שבלי דיעה.
זו שצריכה שיובילו אותה.
חבל שרק מחר הדייט.
מיותר לדחות את מה שגם ככה לא נועד להיות בכלל
למחר.
