שיחה שלא נענתה.
מספר לא מוכר מחו"ל.
שוב אתה.
כתבת את השם שלי.
"כן?"
הכי מתוחכם שלי.
"תוציאי מחסימה ותשלחי לי וואצפ למספר"
עוד לא סיימת לבקש.
הורדתי חסימה.
הרגע הזה שאתה מבקש משהו ואני מבצעת.
מבלי להתווכח.
כמו שוקר חשמלי שמחזיר אותי לחיים.
פרייסלס.
אם רק היית יודע כמה כיף לי להקשיב לך.
לעשות מה שאתה מבקש.
מבלי להתווכח.
מבלי להצטדק.
רק כי ביקשת.
כי בא לי לעשות מה שתבקש.
בלי דיבורים מיותרים.
לציית לך..
רוצה לרצות אותך.
להיות שלך.
תבוא כבר.
השיחה התגלגלה,
הפעם לא לסקס.
למרות שאתה תמיד חרמן.
סיכמנו שאני מקום נוח.
ומקום נוח זה חתיכת דבר.
מילים שלך.
ובאיזשהו שלב העיניים שלך נעצמו.
ויום למחרת נעלמת.
והגיע היום.
ושוב לא כתבת.
וחסמתי.
והוצאתי מחסימה.
ועדיין לא כתבת.
ואני לא יודעת מה יהיה הסוף.
משיח בפתח,
ואני משחקת פינג פונג מיותר.
ורוצה אותך.
ורוצה שתרצה אותי גם.
כל כך.
אבל נרדמת.
אתה תמיד נרדם לי איכשהו.
ואחר כך לא כותב.
מתי אני אבין תרמז?
גוד נייט ביצ'.