אם רק הייתי יותר ממשיכה עבורך.
אם לפחות הייתי שיחה שהיית מחזיק בה ראש.
העיניים שלך נעצמות איתי.
מלכתחילה אתה מגיע אליי עייף,
גמור,
חסר.
בשעות הקטנות.
מצפה שאשלים לך את החסכים.
מצפה שאתאמץ הכי טוב שאני יכולה.
אם רק היית מנסה לצאת איתי פעם לדייט.
להכיל אותי מעבר.
אתה מחפש הכלה.
אהבה.
מציצה מושלמת,
אהובה ניצחית שתישאר שלך.
מבלי שתהיה שלה.
ליפול איתה ולקום.
לשכוח.
ואתה על הדרך מחפש כלה,
כזו להתביית איתה.
טובה על הנייר.
עם נתונים שלא יביישו.
לא את המשפחה.
לא אותך.
לא את הסביבה.
ואני לא מי יודע מה.
גבוהה.
ארוכה כמו נעל.
אם רק לא הייתי טיפשה.
המבט שלך.
העיניים שלך.
הנשמה החוטאת שלך.
הלב הטהור שלך.
השפתיים שלך.
הריח.
הטיימינג שלך.
לבוא,
ולא לתקשר איתי בכלל.
לנהל יעני שיחה.
וללכת.
שוב.
להסביר לי שזה לא יגמר.
לעולם.
ואני מבינה, ונשארת שם.
בבועה הזאת.
ומוציאה מחסימה.
ואין לי מילים.
מבטיחה לך שאין לי מילים.
הן נגמרו כל כך מזמן.
אז למה אני עוד כותבת?
🖤
