את מנסה לעמוד בכל מה שרצית לעשות.
אבל כל הדברים שרצית להספיק בורחים.
את מנסה להשתרך מאחור.
ממשיכה ללכת בסמטאות חשוכות,
מדדה לך.
היום את לא תבלעי את העולם ב-80 שניות.
את לא תספיקי להיות מיסיז פרפקט.
ואת יודעת שאין מושלם,
אבל את רוצה מושלם,
לפחות את המושלם שאת קוראת לו מושלם.
כי לכל אחד יש מושלם אחר.
בעולם שלך מושלם זה להספיק להתפצל למיליון חלקים,
להיות שם בשביל כולם,
לא כי את מרצה,
חלילה.
את כבר מזמן לא בקוביית הריצוי.
את מעל זה.
את פשוט כל כך טובה.
כל כך מושלמת.
כל כך מעולה בכל מה שאת עושה.
כל כך עומדת בזמנים,
למרות שאת דחיינית היקום.
מאחרת סידרתית.
כל כך רוצה שכולם יהיו מרוצים,
כי זה מה שעושה אותך מרוצה.
להיות שם בשביל,
מתוך אכפתיות אמיתית.
מתוך רצון לעזור.
לבוא לקראת.
לפתור את כל הבעיות של כולם.
כי היי,
בשבילך זאת לא בעיה בכלל.
לפתור את הכל עם מטה קסמים שיש רק לך.
ואת בכלל לא עושה את זה כדי שאחר כך יגידו ש-
'אין עלייך' או
'אלופה שאת'.
כי גם ככה לא אומרים.
אז בטוח שאת לא עושה את זה בגלל זה.
מספיק שרק יחשבו כמה אכפת לך.
מספיק שרק ידעו כמה את...
מושלמת.
מבלי לדבר על זה.
הרי אין פה ציונים בכלל.
את פשוט עומדת בזה כי זאת את.
מי דיבר על מצויינות, או על תחרותיות או פרפקציוניזם.
מה קשור בכלל?
זאת את.
וגם אם זה נלקח כמובן מאליו.
וגם אם זה בקושי נלקח.
את ממשיכה ועושה ומנסה,
ומתאמצת.
ומדדה בסימטה.
חשוכה.
עושה הכל כדי לעמוד בקצב,
למרות שהוא בורח,
מרדף שלא נגמר.
העיקר להיות מושלמת.
בעיניי מי?
הרי את יודעת בתוכך שאת רחוקה מלהיות.
את לעולם לא תהיי.
אין מושלם.
אין מושלמת.
זאת אשלייה אופטית.
מנופצת.
אז למה אכפת לך כל כך קיבינימט.
💥💥💥
