אני יושבת שם ומסתכלת על הדף.
והדף מסתכל עליי.
ואני מנסה שלא להסתכל לצדדים.
כולן כותבות והמח שלי ריק.
הדף שלי ריק.
מה אני מאחלת לעצמי ל-5 שנים הבאות?
לא מצליחה לכתוב.
אין לי מה לכתוב.
אז כתבתי משהו כמו לקבל את עצמי יותר.
לשנוא את עצמי פחות.
אני תקועה מול דף ותוהה לעצמי אם אחרי זה נצטרך לשתף את זה עוד מעט.
אני לא יכולה לשתף משהו שאני לא רוצה לשתף.
אני לא יכולה לשתף כמה קשה לי.
הוא בטח קלט שקשה לי.
אני מול הדף לא מרימה את הראש.
דקה לפני סיום הוא אומר שלא נצטרך לשתף את זה.
זה בשבילנו.
לכתוב את התרגיל.
אין לי כח לעצמי.
למה חשבתי שנצטרך לשתף את זה בכלל?
והכל כל כך אוביאס עבור כולן.
הן מילאו דף שלם.
ולא הצלחתי לחשוב.
מה אני רוצה עבור עצמי.
מה אני מאחלת לעצמי.
מה אני מייחלת.
ברמה האישית, ברמת קריירה.
וואו.
כמה לוקה בחסר אני.
אני צריכה טיפול.
מפה לפסיכולוגית.
כמה מביך השם.
כמה.
🖤🩶🖤
