לפני 5 חודשים. 13 ביוני 2024 בשעה 22:41
הפעם הילדה הקטנה הייתה בשמיכה בספה עם אמא.
בדירה הישנה.
וחיכינו לאבא.
והייתי שוב בת 7.
ושוב אבא הגיע ואמא כעסה שהוא איחר.
ואני כמעט ולא בטוחה שאני זוכרת צלול.
התחלתי לבכות.
למה הם כועסים?
למה אני לא מספיקה כדי שלא יכעסו.
או כדי שלא יצעקו.
והיא אמרה לי לקחת את הילדה הקטנה ולצאת.
וישבנו בתחנה.
באותה תחנה שהייתי נוסעת כל הזמן לבני ברק.
בריחה מתמדת.
והיא התערבבה לי עם אני הגדולה.
כמה ברחתי עם האוטובוס הזה.
ורציתי שהיא תרגיש טוב,
לתת לה להרגיש בטוחה.
אבל לא ידעתי איך.
למרות שהיא אמרה לי להגיד לה,
מה שהיא אמרה לי להגיד.
והשארתי אותה שם.
וכל הבכי צף.
יצא החוצה.
ולא הצלחתי כמעט לעצור.
אני לא יודעת מה קרה.
שוב נפגשתי איתה.
עם אני הקטנה.
