NOSCE TE IPSUM

הנשק הכי יעיל של גבר מול אישה - זו הלשון שלו ו...פרחים.

שהכל פתאום מתבלבל, נראה לא טוב, והתחושה מוזרה של חוסר טעם לחיים מתעוררת ומביאה איתה מועקה בלתי נסבלת.

ובא לי להיות קטנה קטנה קטנה

ולהיעלם.

או שזה סתם תסמונת קדם וסתית אולי...?

נ.ב. תמונה מתערוכה של איליה ואמיליה קבקוב במוזאון ת"א לאומנות.

הצייר נפטר בפיתאומיות לפני הפתיחה... גימיק שיווקי?

כשבאני פנה אלי, עניתי לו רק בגלל שהוא היה במילואים.

נורא רציתי איכשהו לשעשע ולתת קצת אסקפיזם לאנשים האלו, שנלחמים בשביל כולנו.

הוא לא היה מתאים לי כלל, בשום קריטריון  - גיל, מקום מגורים, ועוד כל מיני מאפיינים פיזים ומנטלים.

וגם נשלט.

מה לי ולו.

ועוד שלח לי תמונה בלי חולצה.

אני שונאת כששולחים תמונות חשופות כאלו או יותר מזה מבלי שאבקש.

כעיקרון, הבנתי שגברים ברובם לא יודעים להצטלם בכלל וגם לא אכפת להם לשלוח תמונה לא אסתטית בעליל.

מעניין מה הסיבה לכך - או שהם פשוט שמים ז..ן תרתי משמע, או שהם חושבים שהם כאלו מהממים, ששום זווית לא מחמיא לא מורידה מיופי האלוהי שלהם...

אז באני שלח לי תמונה ללא חולצה, ראיתי גבר צעיר, גבוה וגדול, לא מעוצב, עם בטן וציצי.

כתבתי לו שזה מיותר ושלא ישלח תמונות כאלו לא לי ולא לנשים אחרות. התכוונתי לתמונות חשופות, אבל הוא לקח את זה אישי, כמו שיתברר בדיעבד...

באני הוא נפש עדינה ורגישה, והוא ממש נפגע ממני, והחליט לא רק לעשות מעשה ולשפר את המראה שלו, אלה גם... להשיג אותי בכל מחיר.

המשכנו לדבר והוא התייעץ אתי לגבי תזונה וכושר, התחיל לעשות שינוי תזונתי, הליכה יומית ותרגילי כוח.

ומשקל החל פשוט לנשור ממנו.

בינתיים הוא  לא הפסיק לחזר, אבל בצורה לא דביקה ונעימה, ולאט לאט התחלתי להרגיש חיבור.

ב-3 חודשים הוא ירד כ- 20 ק"ג, התחטב מספורט וגיליתי גבר צעיר, נאה, חכם וכריזמתי עם חיוך ועיניים של ילד.

לא חשבתי בחיים שאסתכל עליו עם חשק לחבק ולגעת בו.

כשהכרנו אמרתי לו שאינני שולטת ואין לי שום עיניין בכך.

אבל הוא תמיד אמר לי, שיש שולטת אמיתית בתוכי וזה יפרוץ החוצה, רק צריך קצת זמן.

וכן, התחלתי להתנסות בשליטה וגיליתי שאני מרגישה מאוד נוח עם זה.

יותר מכך, חוויתי חוויות שלא חשבתי שזה יכול לעשות לי משהו. 

הייתי רגילה למגע חזק, כואב, דורס.

תמיד הייתי צריכה לרצות, להתאמץ, לספק.

ופתאום הגיע רוך, עדינות, התמסרות אלי, לא הייתי צריכה לעשות כלום, רק לשחרר ולהנות.

הרגשתי שאני פשוט יכולה להיות אני. כאילו חזרתי הביתה.

ועכשיו אני מרגישה קצת מבולבלת.

האם אני מתאהבת  בפרי היצירה שלי?

או ששאלה יותר נכונה -  מי יצר את מי?

הצעת הגשה.

כרגע זה ברור.

והגיע זמן לדייק את עצמי.

אז אמשיך לכתוב בבלוג ולהנות מתשומת לב שלכם ולענות לתגובות.

סגרתי את האופציה לקבל הודעות מאנשים חדשים וגם לא אענה בתדירות הקודמת לאלו שכבר בתוך התיבה.

זה לא משהו אישי, תקבלו את זה בהבנה בבקשה.

אני חושבת שגם אצטרך לחזור לפסיכולוג שלי  כדי להבין מה קורה לי והאם אני בכיוון להשגת יעדים שלי בחיים.

בעצם יעד אחד. זוגיות.

כנראה לא אמצא את זה בכלוב.

ואולי לא אמצא בכלל.

אז אולי צריך להפסיק לחפש ולהתחיל להנות ממה שיש...

בוקר טוב לכם.

ואמן אמן אמן יום שקט.

בהמשך לפוסט הקודם - בסוף לא הלכתי לסרט, אבל הלכתי עם הבת שלי לקניון ובזבזתי סכום לא מבוטל.

אחר כך אכלנו ב"מון".

היה יום כייפי למרות החום המעיק.

למה אני כותבת את זה? 

כי קניתי שמלה חדשה.

יש אופציית סטיילינג צנועה יחסית וגם כמה פחות צנועות...

מתי יש מסיבה בדסמית טובה?

איזה משחק יש היום, שכל הזיינים ולשונות נורא עסוקים?

האים תמיד כל גבר  ונילי ובדסמי יבחר בכדורגל ולא בכוס?

אין לי עם מי ללכת לסרט ☹️

תמיד חשבתי שאני נשלטת, הייתי צמאה ללהעביר שליטה ולהתפרק, להיעלם, ואז  לאסוף שברים ולקום כמו פניקס מחדש.

 הגעתי לבדסמ לא מתוך חולשה, פגיעה או טראומה.

הגעתי ממקום של כוח.

בהיותי מאוד דומיננטית בחיי יומ - יום, מקום של שולטת לא קרץ לי כלל... עד שלא פגשתי את באני.

הערצה שלו, הרצון להיות לידי, לדאוג, לפנק, לעזור...

זה פשוט קנה אותי.

הרצון שלו לתת מבלי ציפיה למשהו בתמורה.

זה היה כל כך קסום שהרשתי לעצמי...לקבל.

תמיד הייתי חייבת לתת. לרצות. תמיד היה לי חשוב שגבר שאיתי יקבל לא רק אותי, אלה גם עוד משהו  חוץ מזה - כדי שאהיה יעילה לו, נוחה לו, מתאימה את עצמי לצרכים שלו.

וכאן פתאום לא הייתי צריכה לתת כלום. לא לעשות כלום.

רק להסכים להיות אני. ולשחרר.

כן, כדי לשלוט גם צריך לשחרר.

מאז  שהכרנו החיים שלי הפכו להיות יותר מאושרים, יותר קלים ויותר מלאים.

אבל לא הייתי שלמה לגמרי.

הנשלטת שבי החלה להתעורר ולדרוש את שלה.

הרגשתי שיש בי צורך הישן והמוכר, שלא נותן מנוח.

ואז הוזמנתי לסשן עם דום שהייתי בקשר איתו תקופה, ועדיין נשארנו בקשר.

הוזמנתי יחד עם באני, שזה היה מאוד נדיב מצד השולט המזמין.

היה צפוי להיות עוד זוג של שולט ונשלטת ועוד נשלטת של דום המזמין.

הייתי כולי ציפיה, בעיקר בגלל באני.

וברגע האחרון לא שיחררו אותו ממילואים...

התאכזבתי קשות.

בכל זאת הגעתי לסשן ופשוט לא הצלחתי לשחרר, להתחבר למוד ולהיות במקום הנכון.

הרגשתי זרה במסיבה , לא מחוברת.

לא נשלטת ולא שולטת.

למזלי היו שם לא רק שולטים ונשלטות, אלה בני אדם קשובים, אמפטים ורגישים.

היו שיחות נפש וחיבור מדהים.

ולאט לאט הצלחתי לשחרר ולהתחבר לדום, שידע להוביל.

ברגע שהפסקתי להיתערער ופשוט נתתי לנשלטת לצאת החוצה - הכל זרם.

והיה שם רגש, עוצמה, התמסרות והמון הנאה...

המצב הזה בין נשלטת לשולטת קצת מורכב לי.

אבל אני מרגישה שאני כבר חלק מהעולם  הקסום הזה, ואינני מתכוונת לוותר על אף  צד ממנו...

ובאני שלי השבת ישמור עלינו בגבול, אבל במילים של דום 

"הזכות להתלוות אלייך לסשן נשמרת לו כחלק מתמיכה באנשי המילואים".

שבת שלום 

נ.ב. אי אפשר בלי ציצי. 

גיליתי בבלוג שלו שלפני 8 שנים הוא היה מאוהב במישהי.

היום מאוד התגעגעתי אליו, אז התחלתי לדפדף אחורה.

הוא כתב כל כך  יפה ורומנטי. עליה. 

הוא היה מאוהב.

זה פשוט הטריף אותי.

חשבתי שאני מיוחדת. 

כל אחת מאיתנו חושבת שהיא מיוחדת.

ומתברר שהיו כמה לפניי ובטח ובטח יהיו אחריי.

 הייתי בטוחה  שאני כבר לא בגיל הזה לקנא באקסיות.

אבל כנראה  שאין לזה גיל...

#כמהסטירותיקבלבאני

נ.ב. אני שונאת לנקות את  המטבח.

הוא קפץ עם רובה ופרחים, רק להגיד "חג שמח".

הוא דאג שלא אוהב את הזר 😃

#באניהכימתוקבעולם

נ.ב. ועוד הוא הספיק ללמד אותי לעשות גיפים ולעלות אותם לבלוג.

#באנימאודטכנולוגיאושאנימבוגרת