|
|
|
יש לי מלא רעיונות על מה לכתוב.
אבל.
יש בי מחשבה, שהכתיבה שלי לא טובה, ורוב האנשים שקוראים אותי זה גברים נשואים משועממים, שאוהבים ציצי ותחת. בסגנון גלאם כזה.
ואם לא יהיו תמונות בבלוג, אף אחד לא יקרא אותו.
אולי רק באני המסכן.
או, תקשיבו קטע.
הכרתי מישהו מאוד נחמד, התכתבנו בטלגרם, שאלתי על הבלוג שלי, והוא אשכרה קראה את כל הבלוג!
נו שויין.
אמרתישאיןיותרציצים#
ומה אני עושה עכשיו עם השיזוף הזה 🤦♀️
תחפושת לפורים.
בסוף לא הלכתי לשום מסיבה...
חגורות צניעות לגבר ואישה, שהיו תלויות מעל כניסה לשירותים באחד מבתי קפה בוילנו.
קשוח, לא?
לא ידעתי, שלהיות שולטת הרבה יותר קשה מלהיות נשלטת.
לא ידעתי, שלבסס יחסי שליטה כל כך מורכב, במיוחד אם את מעורבת רגשית.
לא ידעתי, שאם אין מסגרת ליחסי שליטה והיררכיה ברורה - זה מעביר את היחסים למשהו ונילי, שאין לי שום צורך בו.
בקיצור, עכשיו אני יודעת
שאני לא יודעת כלום.
למה אין בית ספר לשולטות ושולטים מתחילים?
קורס מזורז?
אפילו בזום?
אולי תמליצו לי משהו לקרוא או לשמוע בנושא?
ספרים? פודקסטים?
או אולי יש שולטת מנוסה שמוכנה לעשות לי סופרוויז'ן?
אל תעזבו אותי לגשש באפלה.
נ.ב. "בונדינג" - סידרה חמודה בנטפליקס על שולטת בתשלום.
הנשק הכי יעיל של גבר מול אישה - זו הלשון שלו ו...פרחים.
שהכל פתאום מתבלבל, נראה לא טוב, והתחושה מוזרה של חוסר טעם לחיים מתעוררת ומביאה איתה מועקה בלתי נסבלת.
ובא לי להיות קטנה קטנה קטנה
ולהיעלם.
או שזה סתם תסמונת קדם וסתית אולי...?
נ.ב. תמונה מתערוכה של איליה ואמיליה קבקוב במוזאון ת"א לאומנות.
הצייר נפטר בפיתאומיות לפני הפתיחה... גימיק שיווקי?
כשבאני פנה אלי, עניתי לו רק בגלל שהוא היה במילואים.
נורא רציתי איכשהו לשעשע ולתת קצת אסקפיזם לאנשים האלו, שנלחמים בשביל כולנו.
הוא לא היה מתאים לי כלל, בשום קריטריון - גיל, מקום מגורים, ועוד כל מיני מאפיינים פיזים ומנטלים.
וגם נשלט.
מה לי ולו.
ועוד שלח לי תמונה בלי חולצה.
אני שונאת כששולחים תמונות חשופות כאלו או יותר מזה מבלי שאבקש.
כעיקרון, הבנתי שגברים ברובם לא יודעים להצטלם בכלל וגם לא אכפת להם לשלוח תמונה לא אסתטית בעליל.
מעניין מה הסיבה לכך - או שהם פשוט שמים ז..ן תרתי משמע, או שהם חושבים שהם כאלו מהממים, ששום זווית לא מחמיא לא מורידה מיופי האלוהי שלהם...
אז באני שלח לי תמונה ללא חולצה, ראיתי גבר צעיר, גבוה וגדול, לא מעוצב, עם בטן וציצי.
כתבתי לו שזה מיותר ושלא ישלח תמונות כאלו לא לי ולא לנשים אחרות. התכוונתי לתמונות חשופות, אבל הוא לקח את זה אישי, כמו שיתברר בדיעבד...
באני הוא נפש עדינה ורגישה, והוא ממש נפגע ממני, והחליט לא רק לעשות מעשה ולשפר את המראה שלו, אלה גם... להשיג אותי בכל מחיר.
המשכנו לדבר והוא התייעץ אתי לגבי תזונה וכושר, התחיל לעשות שינוי תזונתי, הליכה יומית ותרגילי כוח.
ומשקל החל פשוט לנשור ממנו.
בינתיים הוא לא הפסיק לחזר, אבל בצורה לא דביקה ונעימה, ולאט לאט התחלתי להרגיש חיבור.
ב-3 חודשים הוא ירד כ- 20 ק"ג, התחטב מספורט וגיליתי גבר צעיר, נאה, חכם וכריזמתי עם חיוך ועיניים של ילד.
לא חשבתי בחיים שאסתכל עליו עם חשק לחבק ולגעת בו.
כשהכרנו אמרתי לו שאינני שולטת ואין לי שום עיניין בכך.
אבל הוא תמיד אמר לי, שיש שולטת אמיתית בתוכי וזה יפרוץ החוצה, רק צריך קצת זמן.
וכן, התחלתי להתנסות בשליטה וגיליתי שאני מרגישה מאוד נוח עם זה.
יותר מכך, חוויתי חוויות שלא חשבתי שזה יכול לעשות לי משהו.
הייתי רגילה למגע חזק, כואב, דורס.
תמיד הייתי צריכה לרצות, להתאמץ, לספק.
ופתאום הגיע רוך, עדינות, התמסרות אלי, לא הייתי צריכה לעשות כלום, רק לשחרר ולהנות.
הרגשתי שאני פשוט יכולה להיות אני. כאילו חזרתי הביתה.
ועכשיו אני מרגישה קצת מבולבלת.
האם אני מתאהבת בפרי היצירה שלי?
או ששאלה יותר נכונה - מי יצר את מי?
הצעת הגשה.
