שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

התחלה חדשה

אחכה לך, אחכה לך בסוף הדרך,
קח את הדימעה את הכאב
לפני 16 שנים. 13 בפברואר 2008 בשעה 20:48

אז זהו, אדוני הבטיח לי חוויה מתקנת והיום זה קרה.
נפגשנו בבוקר אדונילי אנוכי ועוד זוג של שולט ונשלטת.

עברתי את הפיסטינג הראשון שלי בהצלחה (פיסטינג לידה לא נכלל בספירה)
אחרי הגמירה החמישית בזמן הפיסטינג הפסקתי לספור. חוויה מאלפת.

ובגלל עייפות החומר (אנוכי) אחרי יום של תענוג מאלף, נסיעה בחזרה לצפון, לימודים וניסיון להבין את מה שמסבירים לי שם, אומרת אני לכם לילה טוב. פוסט מורחב יותר על קורותי היום יתפרסם בימים הקרובים.

תודה לך אדונילי היקר
ותודה לבעלי עניין, אין עליך

ממני הקופה (זונה) שלך
ורדית

לפני 16 שנים. 20 בינואר 2008 בשעה 10:56

אדונילי היקר
מאחלת אני לך היום שמחה ואושר עד אין קץ
הרבה מזל טובים שיהיו לך ולבני משפחתך.

היום היא נכנסת בעול המצוות,
כבר לא ילדה כל כך קטנה
עוד אישה בהתהוות.

בקיצור, שיהיו רק שמחות.

והחלמה מהירה וטובה.

ממני הקופה (זונה) שלך

לפני 16 שנים. 15 בינואר 2008 בשעה 8:21

הבלוג שלי נפתח בסוף אוגוסט 2006 עם תחילת השתייכותי אליו.
הוא נפתח בדרישתו אני רוצה שיהיה לך בלוג תכתבי כל מה שאת רוצה, כל מה שאת מרגישה.
אם אנחנו לא יכולים לדבר, או כשרע לך שאני אדע לקרוא אותך.

הוא נפתח בלילה עם קבלת העונש הראשון שלי (שלא שייך לפתיחת הבלוג). לילה שלם ישבתי וכתבתי.

אך מה שקדם לפתיחת הבלוג שלי, זה היה המון מיילים שלי אליו, כשהכותרת שלהם היתה "לא לתגובה".
המון מיילים של ירידת מצב רוח, סתם מישהו שלא קשור לכלום יקרא את מה שאני מרגישה ריגעית, כתובת עלומה.

עם תחילת המלחמה בקייץ 2006, כמות המיילים של לא לתגובה שהוא קיבל היתה רבה. הלחץ הנפשי, וחוסר הרצון להתפנות
ולהרגיש פליטה רק הרעו את המצב. מנסה לשמור על פאסון רגוע, אבל הלחץ שמתחיל עם תחילת שמיעת האזעקה עולה.
אף פעם לא יודעים איפה זה ייפול ואם הפעם נצא מזה שוב בשלום.

אם הזמן, הבלוג הפך להיות יותר ויותר השק חבטות שלי לעולם. לא רק תיאור מצב העיניינים ביננו.
כל פעם שהיה לי רע, כתבתי לשם. והבוקר היה נפתח כשהוא מודע למצבי העגום, או הצוחק.

כתבה פה פעם מישהי בבלוג שלה, שהבלוג שלה נפתח כדרישה של המאסטר. איך שהוא זה תמיד נשמע בנאלי. הוא דרש אני עשיתי.
אבל במחשבה של מה מסתתר מאחורי זה, זה שיהיה לך מקום לכתוב, להוציא, ואולי יהיו תגובות שיעזרו לך.
כן לפעמים גם שק חבטות שצריך. אי אפשר לשמור הכל בבטן. זה לא עושה טוב לאורך זמן

אז זהו. זה אני והבלוג שלי, בדרישתו שלו (שהפכה לתועלתי שלי)

לפני 16 שנים. 14 בינואר 2008 בשעה 8:25

היד שלו מכירה כל מקום אצלי,
מטיילת ועולה בכל הנקודות שהוא מכיר כבר שנים
מעוררת את כל הגוף גם באמצע הלילה
מתחממת על הגוף שכבר הספיק להתחמם מתחת לפוך
מעיר כל זקיק שערה ואת כל נימי הגוף
מתמכרת ליד הזאת שלו, יודעת שרק טוב
היא הולכת לעשות. האצבעות ממשיכות לטייל
על הגב, ויורדת לחריץ התחת שחשוף מולו
רק חוט של החוטיני מסתיר אותו.
מתמכרת ומתמסרת רק לכייף שלי עכשיו,
יודעת שאלוהים ברא אותו בשבילי ולכייף שלי
שוכחת שהוא שם וגם יודעת ששום דבר רע לא יקרה
אין מילת ביטחון, אני עכשיו נתונה רק לידו ואצבעותיו המענגות
הוא עוד מעט יתחיל גם להרגיש את כמות הרטיבות שלי
אך אל דאגה, גם תורו עוד מעט יגיע והוא ישכח שאני שם
ויתמסר לכייף שלו ואני אהיה שם בשבילו

לפני 16 שנים. 11 בינואר 2008 בשעה 11:13

מאז שהפכתי להיות משוייכת אליו, נתבקשתי ע"י אדונילי כל בוקר לשלוח לו SMS של בוקר טוב אדוני. עם הזמן הבקשה הזאת הפכה מבחינתי להיות שאם שלחתי הודעת "בוקר טוב אדוני" ולאחריה אין כלום, סימן שאני התעוררתי לבוקר נפלא וטוב ומקווה שגם הוא התעורר לבוקר חדש ומעניין. אם כתבתי שאני מרגישה רע, הוא כבר יידע איפה לחפש על מנת לדעת מה קרה לי ולמצוא את הזמן לשמוע, לייעץ ולנחם. ואם שלחתי הודעת SMS של בוקר טוב אדוני. מה שלומך? משמע אני יודעת שמשהו קרה לו.

ולפעמים הודעות SMS מתגלגלות לדו שיח נחמד כמו השיחה הנ"ל:

תמצית שיחת הSMS שלי עם אדוני הבוקר

היא : בוקר טוב אדוני. מה שלומך?

הוא: שלומי בסדר יש מלא מעריצות

היא: תחמן, תמשיך להשתולל. מתי נדבר?

הוא:מה צריכה?

היא:סתם להתענג על קולך

הוא: בגלל כל המעריצות החלטתי לגבות תשלום על שירותי שיחות

הוא:לך אני אעשה מבצע כי יש לך הנחה לקוחה וותיקה ומעודפת

היא:תודה לך משוש חיי



לפני 16 שנים. 10 בינואר 2008 בשעה 11:14

כל פעם שאני קמה מהכיסא אני צריכה להשתין

מה יהיה עם הקור הארור הזה?

3 ספירולות דלוקות דלוקות בתנור
כמה עוד צריך כדי להרגיע את השלפוחית הזאת?

לפני 16 שנים. 10 בינואר 2008 בשעה 10:36

לך איתה

ביצוע: אילנה רובינא
מילים: קובי רכט
לחן: קובי אושרת וקובי רכט



אני רואה שוב בעיניך
שהיית שוב איתה אתמול
אני רואה איך בעיניך
אתה והיא עכשיו לבד, לבד

אני רואה שוב את פניך
מביטות בי באותו מבט
אני אוחזת בידיך
בידיך הקרות כמעט

אם היא אמרה שהיא
אוהבת רק אותך כל כך
אז לך איתה
לך לשם
אם היא אמרה שהיא
אוהבת רק אותך כל כך
אז לך איתה
לך לך איתה לשם

אני רואה שוב בעיניך
האתמול שלך רק היא איתך
אני רואה איך בידיה
את ראשך כל כך בחום ליטפה

אני רואה בזרועותיך
איך ראשה בזרועותיך נח
אני רואה שוב בעיניך
איך כולה, כולה שלך, כולה

אם היא אמרה שהיא...

לפני 16 שנים. 10 בינואר 2008 בשעה 10:31

היתה לי פה חברה, שהחברות שלנו התחילה ברגל שמאל, בוויכוח ומריבה מכוערת באחד הפורומים.

אבל עד מהרה גיליתי שבסך הכל אנחנו חושבות אותו הדבר ואחרי שהסדרנו את העיניינים ביננו הפכנו לחברות טובות.

לפני כמה חודשים היא החליטה לפרוש מכאן, ולא עובר חודש אחד בלי שאני אחשוב עליה (למרות שיש לי את הדרך לדבר איתה, מעדיפה שלא להפריע לה בחייה). אחרי שלשום עם הסימנים שעלי, נזכרתי בה יותר מאי פעם, וכל זאת בגלל התשובה שהיא נתנה לי לשאלה "איך את מסתדרת עם הסימנים שעליך?".

התשובה שלה היתה "הולכת אחורה או קדימה בהתאם לסיטואציה".

נזכרת בימי החורף שלנו בצ'אט של אחרי הצהריים עד שצריכים להתחיל את ארוחות הערב לילדים שבבית, ובלילות הקרים, יושבות ומפטפטות לנו בצ'אט, ולפעמים עושות ביחד בלאגן בכללי.

ואם את במקרה קוראת פה חברה יקרה תני סימן חיים ולא משנה אם תהייה "ר" או "נ", תני סימן חיים.

לפני 16 שנים. 9 בינואר 2008 בשעה 13:42

הפוסט הוסר בעקבות בקשת המשתתפים,
ובאישור אדוני

איתכם הסליחה, ותודה למגיבים

לפני 16 שנים. 8 בינואר 2008 בשעה 14:49

היום בערב אני הולכת לממש את הפרס שאדוני הציע לי.

היתה לי פגישה איתה.

היתה לי שיחה איתו.

מקווה שתהיה זרימה והכל יזרום כמו שצריך.

בהצלחה לי
בהצלחה גם להם