התחלה חדשה

מזה 22 שנה חולמת אני על ניתוח השתלת סיליקון בציצי, ולא, לא בגלל שהם קטנים אלה בגלל שהם לא במקום אחד. מתפזרים לכל עבר.

עם השנים למדתי לחיות איתם חיי שינאה אהבה (לגברים לא אכפת איפה הם נמצאים, העיקר שיהיה מה שימלא להם את כל כף היד ואני דואגת להם שיהיו רוב הזמן במקום אחד לאסטטיקה).

למרות שנגעתי פעם בשד סיליקון והרגשתי את ההבדל (כאילו משחקים עם ג'ל קשה בתוך שקית) ומשיחות עם גברים שהודו אכן זה יפה לראות שד עומד יפה, אבל מבחינת ההנאה, הם מעדיפים את השדיים אמיתיים ולא משנה גודלם והשפעת כובד משיכת כדור הארץ עליהם, מעדיפים את האמיתי.

אתמול החלטתי לגנוז את החלום הזה לנצח בגלל הסיפור הבא:
מזה זמן רב יש בביתי בעיית צנרת שחברת האינסטלציה שבא אני מבוטחת דרך המשכנתא לא מצליחה לעלות עליו. אתמול הם באו בפעם המי יודע כמה, לנסות לאתר את התקלה. ירדנו שוב לשכן, ראינו שאכן הכתם לא התייבש ורק גדול והתפשט למקומות אחרים.
עלינו בחזרה לביתי, ומדרגה אחרונה משום מה התפססה לי. כמובן שדבר זה גרם להשתטחותי המהירה על גרם המדרגות, ברך שמאל נדפקה קשות, היד שלא היתה מוכנה לנפילה, חטפה מכה באזור שורש כף היד, בוהן רגל ימין נדפקה קשות (מה שגרם לי להשאר בערב בבית ולוותר על ההרקדה השבועית), והפרצוף נבלם מהתמרחותו על המדרגות רק בזכות שתי שדי המופלאות אשר ספגו את הנפילה.

המחשבה של מה היה קורה עם היה שם סיליקון והוא היה נפגע עוררו בי חלחלה, ולהגיע למסקנה אחת ולתמיד שאין יותר טוב על הטבעי, ולא תמיד צריך לעזור לגוף באמצעות עזרים שעלולים לגרום לגוף נזק במקום תועלת במקרים חריגים.