שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

התחלה חדשה

אחכה לך, אחכה לך בסוף הדרך,
קח את הדימעה את הכאב
לפני 18 שנים. 6 בספטמבר 2006 בשעה 11:30

היגעתי אתמול לעבודה עייפה וכבדה. הלכתי לישון מאוחר ולא הצלחתי להרדם עד 01.30 בלילה.
הראש היה כבד, נופל קדימה על המקלדת, לא עזר הקפה השחור והנס קפה. חייבת משהו שישחרר את הכבדות הזאת.
ביקשתי ממ' שעובדת איתי רק חמש דקות. מ' קלטה את הראש שלי, יודעת בדיוק למה אני צריכה אותה ל-5 דקות. מ' מבקשת מאחד הנהגים לשבת במקומה בטלפונים, ומגיעה אלי לחדר. לוקחת את העט עיפרון שלי, שמחזיק העופרת שלו ממתכת, ומתחילה לטייל לי על כל העורף, צמרמורות מתחילות לעבור בי, מעירות לי את כל תאי העור הרדומים, זרימת הדם שלי מתחילה להתעורר לחיים, כל העורף, השכמות, הראש כולם מקבלים טיול עם העט עיפרון שלי בידה של מ'.
יש אנשים שלא יכולים לסבול את זה. אני וחברה שלי מגיל העשרה עושות אחת לשניה רק צמרמורות, בשהיה האחרונה שלי אצלה שכבנו על המיטה בחדר השינה רגל ראש. אחת עושה לשניה נעים בכל הרגל, כן זה כולל כף רגל ואצבעות. הבת שלי לא מצליחה לקלוט איך אנחנו יכולות לסבול את זה.
אחר 5 דקות כאלו העולם נראה הרבה יותר קל ונעים ואפשר לגמור יום עבודה בשלום.


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י