היום הייתי מוקפאת. מאתמול בערב ועד היום בצהריים הייתי אמורה להיות בהקפאה.
זה לא פייר. העונש הזה ניתן לי בגלל שלא הייתי מסוגלת לתת לך את שביקשת ממני בטלפון. וזה לא פייר כי ידעת שיש לי בעיה בבית, ואני מחוץ לבית ממהרת להרגיע את הרוחות בבית, ובטעות נכנסתי לפקק בדרך הראשית, במקום לנסוע בדרכים עקיפות. לא הייתי מסוגלת לחשוב תוך כדי נהיגה כשהראש כבר רוצה להיות בבית.
אז הערב עבר יחסית בסדר (טוב הייתי גמורה מיום קודם וגם יצאתי להליכה). אבל הבוקר אדונילי והיום רק מתחיל, 4 שעות זה המון המון זמן שלא אוכל לשמוע אותך.
ביקשת ממני שאני אוריד i.c.q. והורדתי אתמול, והתחלתי לשלוח לך הודעות. אז חשבתי שגם היום אם אני לא יכולה לדבר איתך (אני בהקפאה) אז אולי הודעות SMS? כל מיני שטויות שקשורות ולא קשורות לעניינינו? אבל אתה לא יכול להגיד שבסופו של דבר לא הבנתי.
ההודעה הראשונה שלך אחרי 4 הודעות לפחות היתה: תמשיכי ליצנית.
אדונילי, אם לא הליצנות שלי ולא לקיחת החיים האלה בקלות וללא הצחוק שלי, לא הייתי חיה היום. החיים שלי היו נגמרים בגיל 15. אבל החלטתי שאני ממשיכה הלאה למרות ועל אף פי מה שקרה לי. הצחוק שלי זה סימן ההיכר שלי, מאז התיכון, על הבמה בהצגות (אם רציתי להפיל הצגה לא היתה לי בעיה עם זה, או להתנקם במישהו מהשחקנים) בצבא ולכל מקום שהלכתי. הצחוק המתגלגל שלי הוא טביעת האצבע שלי החותמת האישית שלי. זה משהו שאף אחד לא יכול לקחת אותו ממני. אף אחד גם לא הצליח אף פעם לחקות אותו. עם השנים הוא התעדן, כבר לא כל-כך צוחקת צחוק מתגלגל, אבל עדיין כשמשהו מאוד מצחיק אותי אני חוטפת התקפה לכמה דקות טובות, והסביבה הקרובה לא יכולה להמשיך הלאה.
החיים גם ככה קשים אז מנסה לקחת אותם בקלות ומה יכול לעזור לנו אם לא הצחוק והחיוך, והשטויות שאני פולטת כדי לצבוע קצת את השחור שכאן ובכלל. מעבר לסבלנות שגילית בתחילת ההתקשרות בנינו ועדיין אתה ממשיך בה (עד שאתה מחליט שהגזמתי) הפרופיל שלך מצביע גם עליך, וגם אתה החלטת לקחת את החיים האלה בקלות, לצבוע אותם בצבעים חיים, ולא שחורים, וגם המודעה שפרסמת בדרושים איפה שהוא ב-11/05 רומזת קצת על טבעך. אז מה בדיוק הבעיה עם הליצנות שלי. לא טועם את הדרישות מהשיפחה האולטימטיבית (אבל עד כמה שאני זוכרת את שלך כן)?
וחוץ מזה אדונילי, הקפאה? לפולניה? זה כמו לחרוץ גזר דין מוות. ואין לנו פה עונש מוות. לא במדינת ישראל. שאני אשתוק? עדיף לי כבר לקפוץ מהקומה ה-6 אדונילי ולא לשתוק. יום שלם לא לדבר ולא ולשאול ולא להציק? לפולניה? אדונילי נראה לי שהתהפכו לך קצת היוצרות. אנא חזור אל עצמך.
בברכת חג שמח
שנה טובה
ממני הקופה(הזונה) שלך
לפני 18 שנים. 7 בספטמבר 2006 בשעה 20:58