התחלה חדשה

אני הולכת לסגור היום 3 וחצי ימים ללא עישון סיגריה אחת.
לא היה מצב בשלושת הימים האלה שחשבתי על הסיגריה. רק אתמול כשהיינו
בפקניק אחרי שגמרנו לאכול ושתינו קפה, נורא בא לי על אחת.
15 שנים לא עישנתי. לא היה לי חסר. לא יכולתי לסבול את הריח כשהדליקו
לידי, הצעקות במשרד היו עד השמיים. דלתות פתוחות, היסטריה ומה לא.
במאי השנה נשברתי מכל מיני סיבות שמצאתי לי. ברובן טפשיות אבל זה
מה שמצאתי. זה התחיל בגלל לחץ שהיה לי בארגון הטיול המשפחתי לחו"ל.
לבד לא מאורגן. אז אמרתי כשאני אחזור אני אפסיק. אז חזרתי ואחרי 3 שבועות
פרצה המלחמה, אז במצב כזה בטח שאתה לא נגמל מכלום, כי זה לא אפקטיבי.
נגמרה המלחמה, אז הייתי צריכה להתאושש ממנה, ולא זה הזמן להיגמל.
וכל החולאים הרעים בנתיים היגיעו. הטעם הרע בפה. הלחה הבלתי נגמרת.
אני משתעלת ואומרת לבעלי שזה מהמזגנים. הגרון מתחיל להיות שרוף בדיוק
כמו לפני 15 שנה.
אז אמרתי אם אני שורדת את השלושה ימים האלו, אין שום סיבה שאני אכנס
מחר למשרד ואחזור לעשן. באמת אין שום צורך בזה. עכשיו המלחמה האמיתית
שלי זה עם הראש. הגוף הוכיח לי שהוא לא מכור, הוא לא צריך ולא זקוק לניקוטין הזה.
עכשיו תתחיל המלחמה הפסיכולוגית שלי עם עצמי. שתיית קפה הבוקר ללא סיגריה.
מקווה לעבור את מחר בבוקר בשלום.