שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

התחלה חדשה

אחכה לך, אחכה לך בסוף הדרך,
קח את הדימעה את הכאב
לפני 18 שנים. 21 באוקטובר 2006 בשעה 22:23

בפעם הקודמת כשפתחתי פוסט על העייפות שלך שאלתי אותך מה דעתך. ענית שהכל טוב ויפה רק שזה בוירטואל. לא נתת לי את ההזדמנות להגיד לך שזה היה מהלב, עם הרבה כוונות של ביצוע אם רק המרחק ביננו לא היה רב כל כך. וכן רוצה לערסל אותך בידי בין שתי שדי ולתת לך את השינה הכי טובה שאי פעם ישנת.
כל פעם שאני שומעת את הקול הישנוני שלך, אני שוכחת שאתה האדון שלי, ורוצה לקחת אותך אלי כמו אם את תינוקה. לתת לך את המרחב השקט שלך אצלי, על גופי מחבקת אותך ולא יודעת עד מתי זה יימשך. (או אפילו לא רוצה לדעת, רק שזה יקרה ויימשך)


התחדשות
ביצוע: עופרה חזה
מילים ולחן: נעמי שמר

עייפות בלתי מוסברת
פיק ברכיים לא מובן
זו שעה שלא חוזרת
לעולם - אבל
בליבך אתה יודע
שמעבר לפינה
אהבה חדשה
ממתינה

אחרי החגים יתחדש הכל
יתחדשו וישובו ימי החול
האוויר, העפר, המטר והאש
גם אתה, גם אתה תתחדש

שבוע טוב מהקופה (זונה) שלך

אין על מה - כבר מזמן לא הזדהתי כל כך עם משהו כתוב כאן, כמו שאני מזדהה עם הפתיח לקטע שלך. מה עושים עם זה? ההכרה שהוא "אדוני", בצד הרצון האנושי הכי פשוט לקחת אותו , לחבק אותו הכי ונילי בעולם - ולישון שינת אוהבים הכי מתוקה שאפשר? וואי איזה קטע כואב זה...
לפני 18 שנים
דלפי דולפת - בכל "אדוני" תמיד יהיה את הילד הקטן שרוצה את הפינוק הוונילי בשעות הקשות שלו. צריכים רק למצוא את השעות האלו.
לפני 18 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י