אינסולין

שאלת למה אני נוגעת בך כל פעם שאתה משתין (כי זה כיף??) ותהית בקול אם יש לי פטיש לגולדן (תכלס שלך לבן מכל המים שאתה שותה).

אז לא.

פשוט לימדו אותי שלא אומרים איכס על אוכל.

אני אוהבת כשאתה רוצה עוד ממני

עוד מהזמן שלי

עוד מהאוכל שלי

עוד מהליטופים שלי

ועוד מהגמירות שלי על הלשון שלך

פרא חזק ורגיש שכמותך, אף פעם לא שבע.

כמה מזל יש לי.

אמרת לי שאתה חייב לזיין אותי בתחת.

הסברתי לך שאני לא רוצה, מניתי באריכות את כל הסיבות, אבל פשוט התעלמת ממני וחזרת לעניינך.

"אני רצינית. אני לא רוצה. זה לא יקרה. זה כואב לי ממש"

ענית לי בששששששששששש....

השושים האלה!!

גורמים לי לרטון, ולהתקומם, ולרקוע ברגל כמו ילדה קטנה. א נ י ל א רוצה!! ואתה לא קובע עליי!!

נשכבתי ערומה על הבטן קוברת את הפנים בכרית רועדת מקור ומפחד. נשכבת מעליי, המשקל שלך מחמם ומרגיע אותי, ניסית להכין אותי אבל התנגדתי, התביישתי, רציתי רק לגמור עם זה ודי. בהתחלה כלום לא עזר,  הייתי כל כך קפוצה ונוקשה ומבוהלת. עד שנצמדת אליי, הסטת את השיער הארוך שלי לצד ולחשת לי באוזן צמוד צמוד "תרפי, את שלי, ואת טובה, כל כך טובה"

וזה מה שעשית

שחררתי, הרפתי, צללתי, היו רגעים שלא הייתי בטוחה שאני שם בכלל, שרציתי שימשיך לנצח. סאבספייס.

כשגמרת ויצאת מתוכי

התפרקתי

לקחת ממני מרצון ולא בכח, זה כל כך הרבה יותר חזק.

אתה לא רוצה לקרא לי יותר צעצוע

אתה אומר שאני כבר הרבה יותר מזה

אז אתה פשוט עושה את אותם הדברים בלי לקרא לי

ומוסיף

אני אוהב אותך

לילה טוב אהובים.

מישהו מהעבודה שאל אותי מה זה קרופ, ואם זאת מחלה

Oh well...

רק אצל חלקנו

אני אוהבת לתת מתנות

תמיד אשתדל לבחור במשהו שימושי או בעל משמעות ולא בהכרח גרנדיוזי או מפואר. בעיניי אין עונג גדול מלראות אדם שאתה אוהב מתרגש ונהנה.

שלא נתבלבל

אני מאוד אוהבת לקבל מתנות מכל הסוגים.

מוגזמות, מפוצצות, מפנקות, משוגעות. ועל אף שאשמח בהן מאוד, זה בעיקר יביך אותי (חוץ מיהלום 2 קראט חיתוך כרית, זהב לבן, מידת אצבע וכו בפרטי).

יחידי סגולה יתנו לי משהו שירגש אותי עד דמעות.

משהו שיגיד לי שמקשיבים לי ושרואים אותי באמת. כמו מישהו מיוחד שעשה לי מנוי פה, כי הוא חשב שזה ישמח אותי, וידע שזה הצעצוע החדש שאני רוצה.

ולכל הנשמות הטובות שהתעניינו בפרטי מה עשיתי בתמורה

נתתי לו לפרק לי את הצורה

רגועים?

אבד לי הבאז הטורדני שהיה נרגע רק כשהייתי באה לשפוך את השטויות שלי כאן.

הוא היה סמן של שמחת חיים, ותשוקה, ואנרגיה שרק חכתה כבר להתפוצץ!!!! ולמרות שבזכות השקט יכולתי להקשיב יותר טוב ולזכות להכיר פה אנשים מיוחדים,

אני מתגעגעת אליו,

לבאז.

אז אם למישהו/י יש ספייר או מצא את שלי

תבוא עליו ברכה

אני אישה ולכן ברירת המחדל שלי היא להריח ולרחרח. יש ימים בחודש שהכלבייה בעוקץ היא "תנו לחיות לחיות" לידי, ובהריון? לבכות. מי שלא חווה את העונש הזה, לא יבין.

אבל ריח זה לא סתם, זאת ביולוגיה, פיזיולוגיה. לפני שנהיינו כל כך מערביים וסטריליים גם כנראה הייתה לו משמעות.

למשל הריח של הבכורה שלי הנוקשה והפרפקציוניסטית
מול הקטנה שהיא סופגניה רכה וכולה מתיקות.

והריח הכי טוב שהרחתי מימיי? של החצי השני שלי, המכסה של הסיר, אהבת חיי. יכולתי לגור בחיבור שבין הצוואר לכתף שלו והקסם הזה היה עוטף אותי, מנחם ומשכר.

חבל שהייתי צעירה מדי כדי להבין את זה אז.

אנשים, תריחו.