אינסולין

אני אישה ולכן ברירת המחדל שלי היא להריח ולרחרח. יש ימים בחודש שהכלבייה בעוקץ היא "תנו לחיות לחיות" לידי, ובהריון? לבכות. מי שלא חווה את העונש הזה, לא יבין.

אבל ריח זה לא סתם, זאת ביולוגיה, פיזיולוגיה. לפני שנהיינו כל כך מערביים וסטריליים גם כנראה הייתה לו משמעות.

למשל הריח של הבכורה שלי הנוקשה והפרפקציוניסטית
מול הקטנה שהיא סופגניה רכה וכולה מתיקות.

והריח הכי טוב שהרחתי מימיי? של החצי השני שלי, המכסה של הסיר, אהבת חיי. יכולתי לגור בחיבור שבין הצוואר לכתף שלו והקסם הזה היה עוטף אותי, מנחם ומשכר.

חבל שהייתי צעירה מדי כדי להבין את זה אז.

אנשים, תריחו.