המחשבות המלוכלכות שלי

אחרי שנפלתי, נפצעתי ודיממתי. והייתי באחד המקומות האפלים והמפחידים בחיי. נתתי למלאך ששומר עליי להתקרב אליי, במקום להדוף אותו ממני  ולחפש מלאכים במקומות אחרים כשיש לי אחד בבית. במקום לבעוט בו ולהרחיק אותו, נתתי לו לחבק אותי, לאהוב אותי, לטפל בי כשאני פצועה ומדממת כי רק ככה אני אוכל להחלים. רק ככה, כשיש מסביבי הרבה חום ואהבה אני אוכל להמשיך לנשום. 

אני שוכבת במיטה, עייפה כל כך, מרגישה כמו סמרטוט רצפה שסחטו ממנו את כל הנוזלים. העיניים שלי שוב לחות, בפעם המיליון היום. פגעתי היום במישהו, ואני שונאת לפגוע באנשים אחרים. אני לא מתכוונת. מישהו תמיד אומר לי שאני מפחידה את כל הגברים סביבי ולפעמים אני לא מבינה למה. אני לא אישה רעה, אני לא אוהבת לנצל אנשים אחרים ואני לא אוהבת לראות אנשים אחרים סובלים. אבל לפעמים - האמת שרוב הזמן אני מרגישה מאויימת. זה האינסטינקט האנושי שלי- להישאר בחיים. החלטתי היום ללכת ללמוד  קרב מגע- וכנראה שבתוך תוכי אני כבר  יודעת, אפילו במרחק של קילומטרים -נתתי ברכייה לביצים שלו- אני לא יודעת מה יותר גרוע, לפגוע בלב או בביצים, מה אתה חושב? אולי אתה יודע, אתה רופא בעצמך, בכל אופן דפקתי את הברקס של החיים לפני שאני מאבדת את שלי, לא חשבתי פעמיים. זה לחיות, או למות, להיות, או לחדול. ואני רוצה לחיות. מסתבר בדיעבד שבכביש היה גבר פצוע שרק רצה לחצות אותו בבטחה. ונכנסתי בו במהירות מופרזת. אני לא מסוגלת לברוח שוב משדה הקרב אחרי שאתמול עזרתי לו לחבוש את הפצעים שאני עצמי גרמתי.  בגלל זה אמא תמיד אמרה לי שרקדנית אני לא, אני ג'ודואיסטית בנשמה, בוא, רק תנסה אותי. הגבר הזה, האריה המרשים והחזק פשוט התמוטט מולי ובכה, בגללי! מה עשיתי, אלוהים, לא יכולתי לראות אותו ככה מולי, שבור, מפורק לרסיסים. השלכתי את כל הבגדים שלי הצידה, אני חייבת, רק ככה אני אחזיר אותו לחיים, ונפלתי לידו, אספתי אותו אליי, חיבקתי אותו, ובכיתי איתו, התפשטתי מולו, נתתי לו לראות את הלב המדמם שלי, תראה אותי, תסתכל עליי, אני פצועה בעצמי, מרוסקת כמוך, גם אני מנסה לאסוף את עצמי מחדש.  

אני מתגעגעת לחיבוק של אמא 

בא לי מישהי שתלטף אותי 

שתשחק לי בשיער כמו שאני אוהבת

שתגע בי 

שתחבק אותי 

בא לי לבכות לה על הברכיים

בא לי שהיא תגע לי בדגדגן

ותכניס לי את האצבע אולי 2 

בא לי שתסתכל עליי במבט אוהב ומכיל

חסר שיפוטיות

אני לא לסבית. אני סטרייטית. אני יודעת מה אני. טאני יודעת בדיוק מה אני רוצה.

בא לי ערב בנות לרייר על גברים 

לצחוק 

להנות

להשתחרר

בעלי זו מילה קשה, בעלי זה כמו מטבע, מצד אחד זו מילה שמרתיעה אותי, למה מי אתה שאתה תקח עליי בעלות שתתייחס אליי כאילו אני הרכוש שלך. ומצד שני, אני רוצה להיות שלך, אני רוצה להתמסר אלייך, לנזול בין יידיך, לתת לך להיות האמן שלי, היוצר. לפרק אותי לרסיסים, ולבנות אותי מחדש. לפעמים אתה אישי, האיש שלי, הגבר שלי, ולפעמים אתה בעלי, אני אשמח שתשים עליי קולר, לפעמים עם פעמון ולפעמים בלי, לפעמים קשה לי עם הצלצול הזה באוזן, זה מפר את שלוותי. ולפעמים, אני ממש צריכה את הפעמון הזה, להגיד לך, היי, אני כאן, מחכה לך, רוצה אותך, רוצה שתמצא אותי, שתלטף ותחבק אותי, לפעמים אני רוצה להיות כלבה, ולפעמים אני רוצה להיות חתולה סקסית, מגרגרת, מייללת, מתלטפת.

אני אישה חזקה, לא פראיירית, אני לא יכולה לסבול את הרעיון שגברים מסתכלים עליי כאל אישה חלשה, שצריכה להכין להם קפה, אני לא יכולה לסבול שצועקים עליי, כסף אולי מרשים אותי אבל לא קונה אותי, אנשים שמרוויחים הרבה כסף גורמים לי לקנא ולרצות ללמוד מהם איך הם עשו את זה. כדי לעשות את זה בעצמי. אני אוהבת להרוויח ולהכין את הלחם שלי בעצמי. אני לא רוצה שישפכו עליי כסף כדי להרשים אותי, כסף זה ממש לא הכל בחיים, כסף בא, כסף הולך. כן זה נחמד לפעמים שגבר מוציא עליי כסף, זה לא הכסף שמדבר אליי, זו ההרגשה הטובה והנעימה בלב שהגבר שלי מכיר אותי, רואה אותי, ויודע מה אני אוהבת ואיך לשמח אותי. אני לא צריכה גבר עם מרצדס, טבעות או תכשיטים, לא רוצה שוגר דדי, אני רוצה פשוט אהבה, אמיתית, טהורה, מישהו שיעריך אותי, שיכבד אותי, אני לא אוהבת איפור, אני מרגישה שאני שמה עליי מסכה, מסתירה את עצמי, את היופי הטבעי שלי, אני לא צריכה איפור כדי להרגיש שאני יפה, מרגש אותי שפותחים לי את הדלת כי זה גורם לי להרגיש מלכותית, שאני חשובה ואם זה לא בא לך טבעי אז כנראה שאתה לא האחד בשבילי. אני אוהבת להיות המלכה, אבל אני אוהבת לתת לך להיות המלך, לפנק אותך, לאהוב אותך, להכיר אותך, לדבר איתך על מלא נושאים עד השעות הקטנות של הלילה. להתחרמן איתך משירים מסויימים. להקשיב לתופים ולדמיין אותך כשאני בעבודה/ להרגיש אותך מזיין אותי לפי הקצב של התופים, וואו, זה מחרמן אותי כל כך. אתה גם מרגיש את זה עמוק בבטן? לפעמים אני רוצה את זה חזק ומהר, ולפעמים אני רוצה את זה רך, ומלטף, או לאט וחזק. לפעמים אני אש, לפעמים אני מים, לפעמים אני רוח, ובסוף... אני אדמה. 

העיניים שלנו טועמות ראשונות 

אבל אני רוצה שתטעם אותי גם בעיניים עצומות, 

תתענג על הטעם ותחייך בהנאה, תאכל אותי לאט, בסבלנות, תרגיש את המרכיבים שלי מתמוססים לך על הלשון ברכות. 

אני רוצה להיות העוגה הכי טעימה שאף פעם לא יימאס לך ממנה, גם אם היא לפעמים לא תפחה, או שקצת נשרפה, או לפעמים הגזמת קצת עם הקמח התופח והיא נזלה על כל התנור ולכלכה. 

אתה נכנס הביתה, מוצא אותי לבושה בבייבידול מכינה לנו פסטה ברוטב שמנת פטריות, מסיט את השיער שלי מהעורף ומנשק אותי.... אני נענית לשפתיים שלך ומטה את הראש, עוצמת את העיניים ונאנחת מהשפתיים שלך.... אתה מלטף לי את הטוסיק וסוטר לי עליו, גורם לי לקפוץ בהפתעה. היד שלך עולה לי לצוואר היד השנייה תופסת לי את השד נוגעת לי בפטמה המגורה מאוד שלי מהמצבט ששמת לי מוקדם יותר

"למה לא עשית את מה שביקשתי ממך?" אני בולעת רוק, מחפשת תירוץ , רציתי להרגיז אותך, רציתי להרגיש את היד שלך על הטוסיק שלי "אה?" אתה שואל ומרים לי את הבייבידול נוגע לי בתחתונים הרטובים מאוד שלי. אני נאנחת, מעורפלת לגמרי. אין לי תירוצים, אין לי מילים... אני רק רוצה שתתלוש ממני את התחתונים שלי ותחדור אליי. במטבח, כשאני רוכנת על השיש, ותתבע ממני את הגוף שלי, תקח ותכבוש שוב ושוב את מה ששייך לך.