מתחביביי

אמר לי ''חבר'',

''ואתה תתחרט'',

אני באמת מתחרט שאי פעם נתתי בך אמון,

מכיוון שהזהירו אותי מפניך.

בשביל מעט פופוליזם התהפכת כמו זיקית,

כאילו אין לך דעה, יא חסר עמוד שדרה,

''גם אם תמות, תתאבד, תרקב ברחוב, אני לא אשתין לכיוון שלך''.

כולה לא אמרתי לך עם מי אני טס לחו''ל.

מילים מאוד קשות, לרוצחים מדברים ביותר עדינות,

''אתה הנשלט, אתה מבולבל, מותר לה לומר מה שהיא רוצה'',

סבבה, אני אסתום את הפה, אני רק נשלט, ללא כבוד, ללא רגשות, ללא זהות.

''אתה אפס'',

''אתה אנוכי'',

''אתה לא יודע מה זה חברים'',

''אתה לא יודע מה זה חבר אמת'',

''אתה לא יודע מה זה משפחה''.

אני יודע שמי שמגדיר את עצמו כחבר של מישהו,

יהיה איתו בתקופות קשות ולא ישפוט אותו,

אני מצפה שמי שמגדיר את עצמו כמשפחה,

יוכל גם לאהוב מרחוק ולחכות כמה שצריך.

''נתתי לך מעמד של ביטחון'',

בן אדם שנותן ביטחון לא נותן לאנשים בסביבתו להיות דרוכים,

אימפולסיבי ללא עצם בלשון,

דו קוטבי.

שולט הוא אדם מאוזן ויציב,

שיודע לשלוט קודם כל בעצמו.

משוטט לי בעולם וסופג את הלבד,

אין לי חוקים ואין גבולות,

אין מול מי לעמוד ולתקשר,

אין על מי להשען ובמי לתמוך.

הייתה לי אמא והיה לי אבא,

היה לי אח והייתה לי אחות,

כשהם אבדו חיכיתי למרגלות הר סיני,

שמישהו יתן לי מערכת חוקים יוביל אותי אל הארץ המובטחת.

כעת אני יתום,

לא נותרה אף אחת שתיקח חסות,

אני צריך את הגבולות והחוקים,

את ההכוונה והמטרה,

את הסיבה לקום בשבילה בבוקר.

כל הגוף שלי מגרד.

טוב אחותי. מה עובר עלייך? בן אדם שנמצא במספר מערכות יחסים רומנטיות, בין אם הן וניליות או לא נחשב לפוליאמורי. ופוליאמוריה היא תת מונח שנכנס בתוך עולם הא-.

תמשיכי להשתמש בהגדרות שנוחות לך ולהתהפך כמו פנקייק,

"אין יותר מדוייקת ומוגדרת ממני'',

''אני לא אוהבת להשתמש בהגדרות'',

''אני במערכת יחסים פתוחה'',

''אני לא פוליאמורית''.

''אתה ידעת לאן אתה נכנס'',

ואת לא? אני אמרתי לך מראש מה אני צריך,

מההתחלה, לא שיקרתי לך מעולם. 

בכל זאת לא יכלת לקבל את זה,

וחנקת וחנקת עד שברחתי.

כמוני את לא תמצאי שוב.

תלעסי אותי ותרקי אותי לאוויר העולם,

למעלה למעלה כדי שאוכל לרדת במהירות,

בגובה המתאים תבעטי אותי בוולה,

תבעטי אותי לתוך הצל שלך כדי שאוכל לעצום עיניים בשלווה.

תשארי שם ואל תזוזי בבקשה, 

אני עדיין לא מוכן לצאת לאוויר העולם,

אני די בטוח שהשמש תשרוף אותי חי,

אולי אם אוכל להתקרב ללב הקרח שלך אני לא אתאדה.

לפחות בצל שלך יש אוויר, 

אני לא יכולתי לנשום עד לפני שנייה, 

עכשיו אני ממלא את ריאותיו עד טיפת האוויר האחרונה,

נדמה שאני שואב את כל החמצן שבעולם.

רציתי להיות אני,

מתברר שאין לזה אישור,

רציתי להיות שלך,

אבל אי אפשר לאכול את כל העוגה ולהשאיר אותה שלמה.

את הלכת ולקחת איתך את השמש,

השדים שלי מתנפלים עלי בערימות,

כנראה זאת המשמעות של לחיות בצל שלך,

לחיות בנוכחותך, בחושך.

היא שם כאילו שיבטו אותה מדענים מרושעים,

היא נמצאת איפה שאני רק צריך וגם איפה שאני לא צריך,

הם דאגו לשבט אותה בחזקת 8 כדי לוודא שלא יהיה חסר,

כי אין עוד אף אחת כמוה.

איכשהו...היא תמיד שם, איכשהו בצורה לא מוסברת,

כאילו סגרו עליה מכונת צילום ונתנו לה לפעול כל הלילה,

עותק ועוד עותק ועוד עותק ועוד עותק ועוד עותק,

וכשאני צריך היא שם באורח פלא,

שומרת עלי, מרימה אותי, אוהבת אותי, משפרת אותי.

היא עושה לי חשק לטרוף את העולם, להיות הכל מהכל,

איתה אני יכול לאכול את כללל העוגה ולהשאיר אותה שלמה,

היא גורמת לי לרצות להיות הכי טוב, להיות מפלצת,

להיות חיה רעה, להיות המצטיין של הכיתה,

להיות מקום ראשון, להיות הכי גאון.

בשבילך אעשה הכל, בשבילך אתן את הכל,

תצווי, תפקדי, תבקשי, תתני הוראות,

אני אציית, אקשיב, אהיה חייל ממושמע,

אעשה כל מה שתרצי.

אני אוהב אותך.

"אתה יכולת להגיע לשם'', היא אומרת לי בעודנו יושבים ומסתכלים על גבר שמתנודד מצד לצד בעודו מנסה להגיע לשירותים. בהערכה גסה הוא שקל 200-210 ק''ג. כל צעד שלו מלווה במאמץ אדיר ובהשתנקות לאוויר. אני מפנה את מבטי אליה, מסתכל עליה ואני רואה שהיא כבר מסתכלת עלי, מבטה בוחן אך תווי פניה לא מרמזים לי דבר. איני יודע מה עובר בראשה כעת. היא חידה שלמה, תמיד הייתה ותמיד תהיה. כשהיא מסתכלת עלי ככה אני מרגיש שגופי נסדק מכף רגל ועד ראש, היא עוברת על כל סדק ועל כל שבר עם זכוכית מגדלת, לומדת אותי מבחוץ לבפנים. 

אני אומר לה בתגובה ''אני יודע, אני יודע שיכלתי להגיע לשם. מצד שני יש לי מוח כל כך חריף שיכלתי להיות עם 4 תארים עכשיו. יש לי גוף עם פוטנציאל להיות באדיבילדר. אני מצליח להרים משקלים שאנשים שמתאמנים שנים לא מצליחים להרים. יש לי כל כך הרבה פוטנציאל שאני לא מממש...''.

''אבל תראה איך אתה משפר את החיים שלך, תראה איפה היית ואיפה אתה היום'', היא אומרת לי בטון אמהי שאין כמותו.

''כן, אבל לא משנה כמה אני משפר את החיים שלי, כמה קשה אני אעבוד בשביל שיהיה לי טוב, אני אף פעם לא שמח. אני כל הזמן מרגיש לחץ, חרדה, סטרס, פניקה, תסכול, מועקה'', אני מחזיר בתגובה והגוש שיש לי בגרון תכף פוצח במונולוג משלו מיד אחרי.

והיא אומרת לי ''אולי כי אתה רוצה יותר למות מאשר לחיות...''

אותם שברים וסדקים הפכו לתהומות שהפרידו את גופי למיליון רסיסים, האוויר נעצר בראותיי, עיניי התקבעו על שמי הלילה השחורים וצווארי הפך לפסל, אחוז בקפאון שמונע ממני להישיר אליה מבט. ניסיתי לדבר, ניסיתי לעצור את הדמעות, ניסיתי לנשום, ניסיתי להראות שהחרב שהיא נעצה לי בלב באותו רגע וסובבה לא באמת מפריעה לי. 

לאחר זמן שהרגיש כמו שנים של נסיונות הצלחתי להסתכל לה בעיניים, מבטה לא היה בוחן אלא היה מלא בחמלה ובהבנה, היא אמרה לי עם העיניים שלה שהיא חשה את כאבי. היא הניחה עלי את ידיה ועטפה אותי בחיבוק הכי אוהב שהרגשתי מימיי, כאילו היא מרגישה את כאבי ומוכנה לחלוק אותו איתי. 

לא יודע מה הייתי עושה בלעדייך.

כשהכל מתערער מסביבי,

האדמה רועדת מתחת לרגליי,

רוחות ב300 קמ''ש פוגעות בפניי,

היא עומדת שם כבטון יציב לאחוז בה.

היא מקלט מפני הצונאמי הקרב ובא,

מקלט מהסערה הכועסת ביותר,

היא מקלט מכל אסונות הטבע,

היא העוגן שמחזיק אותי במקום בים הסוער ביותר.

היא מכירה אותי יותר טוב משאני מכיר את עצמי,

יודעת מה טוב לי בשעת רוגע ובשעת כעס ובשעת צרה,

הליטוף שלה, החיוך שלה, השמחה שלה,

כל אחד סם הרגעה בפני עצמו,

וכשהיא לידי היא משפיעה עלי כמו קטמין.

הסופה הסוערת הופכת לבריזה נעימה,

הצונאמי הופך לגל קיצי מבדר שמרים ומוריד אותך בעדינות,

כל אסון טבע הופך לעוד מאפיין שמרכיב יחדיו מזג אוויר מושלם,

רק אם היא שם, היא והדומיננטיות שלה.

כנראה את נוצרת כדי להרגיע את כל אותם אסונות טבע,

נח בטח שואל את עצמו היכן היית בזמן המבול,

התשובה ברורה כי על התיבה עולים רק בזוגות,

ועוד אחת כמוך בטח שאין.

אני יודע למה אני נוצרתי,

אני נולדתי כדי לשרת אותך הוד מלכותך,

ומאז שאני עושה זאת חיי השתפרו פלאים,

אני מסתובב עם תחושת סיפוק שלא עוזבת אותי.

אני אוהב אותך.

לקום בבוקר כל יום זה פעמיים,

פעם אחת כשאני פוקח את עיניי,

והשנייה כשאני כותב לך ''בוקר טוב מלכתי האהובה'',

ואם אני לא עושה זאת אין לי נשימה בריאות,

סלעים יושבים על ליבי,

ראייתי מתעוורת,

רגליי כושלות,

ידיי רועדות,

יומי שחור.

וכשאת כותבת לי ''בוקר טוב'' בחזרה,

זה הרגע הכי שמח ביום שלי,

זה הרגע שבו האפור הופך לורד עם זיקוקים,

אוויר נכנס וממלא את הריאות,

סלעים נופלים מליבי במפולת,

ידיי ורגליי יציבות כבטון,

משם היום יכול להתחיל כמו שצריך,

הכל חיכה לרגע הזה,

משם אני עף על החיים ואוכל את העולם,

אני יודע שהעוגן שלי לצידי ויש לי בסיס איתן להשען עליו.

ואני בא להסדק,

ואני עומד להשבר,

ואני יודע שאני אתרסק, 

אז אני רואה אותה ניגשת אל ארגז הכלים שלה.

היא מוציאה איזולירבנד וסופר גלו,

היא קודחת ג'מבואים בכל הקירות שמסביב ומתקינה את עצמה,

כי היא רשת הביטחון שלי שעוצרת אותי מלהתרסק,

היא הקביים וגלגלי העזר שתמיד עוזרים לי להתחיל את התנועה קדימה.

והיא יודעת שאני לפעמים קופץ ראש מהמטוס ללא מצנח,

מגובה 20,000 רגל היישר אל הקרקע,

היא קופצת אחרי ומתלבשת עלי בחיבוק מלכותי,

וממש רגע לפני ההתרסקות היא פותחת את המצנח שמציל אותי בכל פעם.

היא יודעת שאני כד מלא בשדים,

אין דרך לטהר אותו אלא רק להכיל אותו ואת השדים שבתוכו,

למנוע ממנו להפצע בגלל הסערה שבפנים,

לתקן את כל הסדקים שנוצרים בעקבות הלחץ המופעל מבפנים.

את התיקון שלי.

למלכה שלי שתמיד כאן בשבילי,

למלכה שלי שתמיד חשוב לה לראות אותי מחייך,

למלכה שלי שמלווה אותי באש והמים,

למלכה שלי שמרימה אותי למעלה כמו חללית,

למלכה שלי שתמיד תופסת אותי שנייה לפני שאני נופל,

מאיפה באת לי יא בת של מלאך?

למלכה שלי שתמיד רוצה בטובתי,

למלכה שלי שתמיד אוהבת אותי,

למלכה שלי שבשבילה הייתי שורף חצי מדינה,

למלכה שלי שמאפסת אותי הכי טוב בעולם,

למלכה שלי שמכירה אותי יותר משאני מכיר את עצמי,

לא הייתי אני אם לא את.

למלכה שלי שגורמת לי להרגיש גבר שבגברים,

למלכה שלי שמנבאת את העתיד כי היא מכשפה,

למלכה שלי שתמיד צודקת בנוגע לכל,

למלכה שלי שהיא כל החיים שלי,

למלכה שלי שיודעת מה אני צריך ומה חסר לי,

אני מעריץ אותך ואוהב אותך אין סוף.