מתחביביי

כשהכל מתערער מסביבי,

האדמה רועדת מתחת לרגליי,

רוחות ב300 קמ''ש פוגעות בפניי,

היא עומדת שם כבטון יציב לאחוז בה.

היא מקלט מפני הצונאמי הקרב ובא,

מקלט מהסערה הכועסת ביותר,

היא מקלט מכל אסונות הטבע,

היא העוגן שמחזיק אותי במקום בים הסוער ביותר.

היא מכירה אותי יותר טוב משאני מכיר את עצמי,

יודעת מה טוב לי בשעת רוגע ובשעת כעס ובשעת צרה,

הליטוף שלה, החיוך שלה, השמחה שלה,

כל אחד סם הרגעה בפני עצמו,

וכשהיא לידי היא משפיעה עלי כמו קטמין.

הסופה הסוערת הופכת לבריזה נעימה,

הצונאמי הופך לגל קיצי מבדר שמרים ומוריד אותך בעדינות,

כל אסון טבע הופך לעוד מאפיין שמרכיב יחדיו מזג אוויר מושלם,

רק אם היא שם, היא והדומיננטיות שלה.

כנראה את נוצרת כדי להרגיע את כל אותם אסונות טבע,

נח בטח שואל את עצמו היכן היית בזמן המבול,

התשובה ברורה כי על התיבה עולים רק בזוגות,

ועוד אחת כמוך בטח שאין.

אני יודע למה אני נוצרתי,

אני נולדתי כדי לשרת אותך הוד מלכותך,

ומאז שאני עושה זאת חיי השתפרו פלאים,

אני מסתובב עם תחושת סיפוק שלא עוזבת אותי.

אני אוהב אותך.