אז הנה אני, שוב חוזרת.
היה לי הלילה חלום שאני לא מפסיקה לחשוב עליו.
הייתי חלק ממשחק פראי, סוג של תחרות. היו שם שולטים שרק חיכו להעניש אותנו, ואנחנו (אפילו לא זוכרת מי זה בדיוק אנחנו), רק רצינו לשגע אותם.
אז כשישבנו לארוחה הפלתי עליו את הכוס מיץ שהייתה לי "בטעות", את המלח על הרצפה ואז קמתי להתיישב עם החברים שלי ולא איתו.
צחקקתי כל הדרך אליהם, הייתי בטוחה שהצלחתי לעשות משהו זדוני במיוחד.
המבט שהיה לו (אומייגאד הלוואי שאפגוש אותו במציאות כי ברוווו) גרם לי להתרטב, אבל לא רציתי להראות לו את זה.
החמצתי לו פרצוף והוצאתי לשון, והוא? הוא חייך חיוך זדוני אמיתי.
הרגשתי את הגוף משתתק מפחד.
במהלך כל החלום כן חזרתי לזרועותיו והוא נתן לי להרגיש כאילו כלום לא קרה וזה בסדר.
הזניקו אותנו, אנחנו היינו צריכים לרוץ, לברוח. הפחד שהיה לי בגוף הרקיע שחקים.
הם התחילו לרוץ גם, רודפים אחרינו. הרגשתי אותו מתקרב, והצרחה, הצרחה נתקעה לי בגרון.
"חשבת שלא אתפוס אותך? שהעונש שלך לא יגיע? טעות חמורה ילדה".
וכאן התעוררתי, לפני החלק הטוב.