אני בבסיס חדש אחרי ההכשרה, וזו השבת הראשונה שאני סוגרת (סוגרת לבד, שבוע שמירות).
כבר יצא לי מספר פעמים לסגור שבתות ללא החברים, לרוב כשקיבלתי משפט או שניים, ואני בכנות מרגישה די בנוח עם הלבד שלי.
אבל פעם ראשונה שהגעתי לארוחת שבת, ולא היה מי שיעשה קידוש, ישבתי לבד ואכלתי, אחרי שלא בירכתי על הלחם או היין.
וזה לא שאני דתייה, בכלל לא, אבל זו מסורת של שישי. פעם ראשונה בחיים שבה אכלתי ארוחת שבת ללא קידוש (לא כולל הפעם הזאת שעשיתי סופש בכנרת עם החברים החילונים, כי הפעם אני חוזרת וישנה על מיטה, מבינים את ההבדל או שזו רק אני?)
וזה העלה בי מחשבות ותהיות. לא משהו מיוחד, רק רציתי לפרוק את החוויה הראשונית הזאת של משהו שהיה נדמה לא ממש אפשרי פתאום קורה.
וזה מצחיק, כי אני אדם מורכב מבחינה דתית וזה תמיד מעלה שאלות אצל אנשים -
אני צמה את רוב הצומות, לא שומרת שבת אבל כן עושה קידוש, לא מתפללת אבל כן לוקחת פסוקים מהתפילה כדרך חיים, לא אוכלת חזיר ושרימפס אבל כן בשר וחלב... דומני כי המורכבות הזו כן פגשה רבים אשר אוהבים את היהדות ואת מסורותיה אבל לא באופן הדתי כביכול.
בכל מקרה, כרגע בשמירה ומתחרטת שאני עם החצאית ולא המכנס ובכלל אני צריכה ללמוד עכשיו ולא להיות בטלפון.
סיימתי את הפריקה לבינתיים :)