בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

הרהורים ברומו של עולם

תהיות על החיים ומשמעותם
לפני כחצי שנה. יום רביעי, 24 בספטמבר 2025 בשעה 7:23

זה בין הדברים היותר וולגריים שכתבתי, ועבר הכי קצת סינון שכלי.

כבר יומיים וחצי שאני רק מחפשת זמן להגיע למיטה ולגעת בעצמי.

אני מגורה ברמות וכל דבר מדליק אותי.

כבר כואב לי לגעת בעצמי מרוב האוננות.

מצד אחד בא לי שיחדור אליי זין, חזק ועמוק, שיזיין אותי כמו שצריך, שישלוט בי...

מצד שני בא לי אינטימיות, לעשות אהבה עם מישהו כי אני באמת אוהבת אותו ולא כי חרמנית ורוצה זין.

ובכל מקרה, הקונספט של הזרעה ושלישייה עם שני שולטים, גברים אמיתיים, הכי נכנס לי לראש בזמן האחרון, ועד כה עדיין לא מיציתי את הרעיון, שזה יהיה מובן מאליו שיגמור בתוכי כי הוא הגבר השולט, וזו זכותו. שיגמור איפה שהוא רוצה, שיירק עליי, יסטור לי, אני שלו וזו זכותו לחנך אותי.

בפועל, ככל הנראה לא אעשה כלום, אבל הדמיונות בינתיים משתוללים עם שלל אופציות ומחשבות. 

בא לי שישלטו בי, שידברו אליי מלוכלך, להרגיש איך זין חודר אליי בעוצמה, כאילו אני בובה רק בשבילם.

אני רוצה שיקשרו אותי, אני רוצה להילחם חזרה ולהרגיש את החוסר אונים שגבר שולט בי.

ובכלל, אני רוצה שיקחו ממני את ה'אני רוצה' ויישאר רק את 'את תעשי כי אני אמרתי'.

 

וברור שכל זה רק פנטזיות, כי אני יכולה לספור בקושי על שתי ידיים את כמות הפעמים שבכלל קיימתי יחסי מין עם מישהו, ועד כה היד שלי סיפקה אותי הרבה יותר מכל האחת מהאינטרקציות האלו.

לפעמים אני באמת רוצה להיות נועזת, להיפגש עם מישהו, ולחוות את הפנטזיות שלי, אבל אני יודעת שעוד לא התבגרתי מספיק כדי להגיד מתי זה לא נעים לי, כדי להגיד לא כשצריך ולא לנסות לפצות אותו או להגיד כן כי אני לא מסוגלת להגיד לא.

זה הפך מפוסט על פנטזיות על ניתוח עצמי, קלאסי שלי נו באמת.

 

לפני כחצי שנה. יום שישי, 8 באוגוסט 2025 בשעה 13:06

היו לי כמה ימים לא קלים, ואני מרגישה כל כך מותשת.

החופפת שלי בצבא נוראית ודי מגעילה אליי (לכולם בתכלס, היא פשוט פסיב אגרסיב ומתנשאת הטבעי) והיא גורמת לי לשנוא את התפקיד.

אני מרגישה שיש לי טון של סיבות להיות מותשת ועצבנית:

1. זו הכשרה ארוכה, אני צריכה לסבול אותה לעוד הרבה זמן והיא בייסיקלי גורמת לי לרצות להתאבד (או לחתום 55 אבל עד שיאשרו כבר תגמר ההכשרה).

2. הוציאו אותי שוש אחרי 21 (התפקיד שלי זה לרוב חמשוש)

3. היום טוב באב וכל החברות שלי עם הבני זוג

4. בא לי לעשות משהו אבל אני כל כך עייפה 

זהו, אלו כל הסיבות, הייתי צריכה להוציא את זה ממני.

ובלי קשר לכל הדבר הזה, אנשים באמת חוגגים טו באב? לא נראה לי.

לפני כחצי שנה. יום שישי, 1 באוגוסט 2025 בשעה 17:23

אני בבסיס חדש אחרי ההכשרה, וזו השבת הראשונה שאני סוגרת (סוגרת לבד, שבוע שמירות).

כבר יצא לי מספר פעמים לסגור שבתות ללא החברים, לרוב כשקיבלתי משפט או שניים, ואני בכנות מרגישה די בנוח עם הלבד שלי.

אבל פעם ראשונה שהגעתי לארוחת שבת, ולא היה מי שיעשה קידוש, ישבתי לבד ואכלתי, אחרי שלא בירכתי על הלחם או היין.

וזה לא שאני דתייה, בכלל לא, אבל זו מסורת של שישי. פעם ראשונה בחיים שבה אכלתי ארוחת שבת ללא קידוש (לא כולל הפעם הזאת שעשיתי סופש בכנרת עם החברים החילונים, כי הפעם אני חוזרת וישנה על מיטה, מבינים את ההבדל או שזו רק אני?)

וזה העלה בי מחשבות ותהיות. לא משהו מיוחד, רק רציתי לפרוק את החוויה הראשונית הזאת של משהו שהיה נדמה לא ממש אפשרי פתאום קורה.

וזה מצחיק, כי אני אדם מורכב מבחינה דתית וזה תמיד מעלה שאלות אצל אנשים -

אני צמה את רוב הצומות, לא שומרת שבת אבל כן עושה קידוש, לא מתפללת אבל כן לוקחת פסוקים מהתפילה כדרך חיים, לא אוכלת חזיר ושרימפס אבל כן בשר וחלב... דומני כי המורכבות הזו כן פגשה רבים אשר אוהבים את היהדות ואת מסורותיה אבל לא באופן הדתי כביכול.

 

בכל מקרה, כרגע בשמירה ומתחרטת שאני עם החצאית ולא המכנס ובכלל אני צריכה ללמוד עכשיו ולא להיות בטלפון.

סיימתי את הפריקה לבינתיים :)

לפני שנה. יום רביעי, 18 ביוני 2025 בשעה 7:39

אז הנה אני, שוב חוזרת.

היה לי הלילה חלום שאני לא מפסיקה לחשוב עליו.

 

הייתי חלק ממשחק פראי, סוג של תחרות. היו שם שולטים שרק חיכו להעניש אותנו, ואנחנו (אפילו לא זוכרת מי זה בדיוק אנחנו), רק רצינו לשגע אותם.

אז כשישבנו לארוחה הפלתי עליו את הכוס מיץ שהייתה לי "בטעות", את המלח על הרצפה ואז קמתי להתיישב עם החברים שלי ולא איתו.

צחקקתי כל הדרך אליהם, הייתי בטוחה שהצלחתי לעשות משהו זדוני במיוחד.

המבט שהיה לו (אומייגאד הלוואי שאפגוש אותו במציאות כי ברוווו) גרם לי להתרטב, אבל לא רציתי להראות לו את זה.

החמצתי לו פרצוף והוצאתי לשון, והוא? הוא חייך חיוך זדוני אמיתי.

הרגשתי את הגוף משתתק מפחד.

במהלך כל החלום כן חזרתי לזרועותיו והוא נתן לי להרגיש כאילו כלום לא קרה וזה בסדר. 

הזניקו אותנו, אנחנו היינו צריכים לרוץ, לברוח. הפחד שהיה לי בגוף הרקיע שחקים.

הם התחילו לרוץ גם, רודפים אחרינו. הרגשתי אותו מתקרב, והצרחה, הצרחה נתקעה לי בגרון.

"חשבת שלא אתפוס אותך? שהעונש שלך לא יגיע? טעות חמורה ילדה".

 

וכאן התעוררתי, לפני החלק הטוב.

 

לפני שנה. יום שישי, 30 במאי 2025 בשעה 6:09

ככה זה תמיד, הולכת וחוזרת לפרקים.

מאז הפעם האחרונה שכתבתי, הרבה השתנה, בעיקר בעולם החיצוני שלי ואיפה אני נמצאת היום.

מאז רומניה (ועוד איזה משהו בקטנה באוגוסט), לא הייתה לי שום חוויה מינית או רומנטית אומנם כבר כתבתי על זה, אבל כל פעם שאני נזכרת בזה אני חוזרת לכלוב.

לפעמים זה עושה טוב, לחשוב על מה אם.

אבל זה רחוק לי מדי ולא יכול לגעת.

אני לא אחת של להיפגש מהטלפון, הפחד מרקיע שחקים.

כמו פוסט קודם, בא לי לכתוב שטויות.

ולעשן, לשתות, מסיבה טובה ובעיקר להתרחק מהסביבה המוכרת.

אבל בינתיים, המיטה קוראת לי ;)

לפני שנה. יום רביעי, 12 בפברואר 2025 בשעה 18:19

אין לי משהו מעניין לכתוב, לא השתנה הרבה מהפעם האחרונה.

מצג אחד, אין ספק שהשתנה המון. הכל. ומצד שני, זה נדמה שאני באותה נקודה. אולי אפילו צעד אחורה.

 

לא יצא לי לנסות שום דבר רומנטי/מיני כבר חודשים ארוכים ואני מתחילה להרגיש קצת את החוסר.

אני כבר לא זוכרת איך מתמודדים עם התחושות האלו... אבל כרגע אני עושה מרתונים על סדרות מארוול ומאוננת לא מעט בלילה ;)

משלימה את החסר בעצמי.

 

ובכל זאת, בא לי לכתוב שטויות.

בא לי לכתוב שקצת בא לי לעשן. ואולי גם לשתות.

ובכלל, בא לי מסיבה טובה. ואנשים, בא לי אנשים. בא לי עולם חדש.

שטויות שטויות שטויות

לילה טוב חברים

לפני שנתיים. יום חמישי, 22 באוגוסט 2024 בשעה 14:09

אז הרבה זמן לא עשיתי,יותר משנתיים אני חושבת

ובכל מקרה, זה היה די נחמד ומפתיע קצת

אם כי לא הייתי אומרתשאני כמעט 80 אחוז rope bunny. אולי 50 אחוז

 

 

== Results from bdsmtest.org ==
97% Brat
95% Submissive
87% Masochist
83% Pet
79% Boy/Girl
78% Rope bunny
77% Experimentalist
57% Ageplayer
52% Slave
51% Degradee
34% Primal (Prey)
34% Switch
30% Vanilla
22% Non-monogamist
11% Dominant
8% Voyeur
5% Exhibitionist
4% Rigger
0% Daddy/Mommy
0% Brat tamer
0% Degrader
0% Master/Mistress
0% Owner
0% Primal (Hunter)
0% Sadist

לפני שנתיים. יום שבת, 17 באוגוסט 2024 בשעה 16:25

אז שבוע שעבר הייתי בפסטיבל ברומניה.

היה כיף, הייתה חוויה מדהימה.

יצא לי לפגוש שם בחור שהיה לי איתו קליק די מהיר והוא הצליח לקרוא אותי כמו ספר פתוח.

הוא אמר שהוא עשה עליי מבחנים ובדק איך אני מגיב כשחיבק אותי או כשישנו יחד (היינו שותפים לחדר).

הוא ישר הבין שאני פחות ונילית והתחלנו להתנסות.

הוא היה מאוד קשוב אליי אז הרגשתי בטוחה. סיפרתי לו שאחת הפנטזיות שלי זה ספנקים, אבל הובכתי מדי כדי להרחיב אבל הוא הבין.

ניסינו, הוא הורה לי לשכב לו על הברכיים עם הראש למיטה. הוא הפליק לי וזה היה כל כך מחרמן. המשכנו אחר כך לעוד דברים שגרמו לשנינו לגמור,

אבל אני תוהה למה זה לא היה מספיק בשבילי? הוא הרי הגשים לי את מה שרציתי לנסות כל כך הרבה זמן, אז למה זה עדיין הרגעש כאילו משהו חסר?

אני מקווה שפעם הבאה שלי תהיה טובה יותר :)

לפני שנתיים. יום שבת, 27 ביולי 2024 בשעה 8:52

פוסט ראשון לבלוג הזה. מקסים.

 

אני באה וחוזרת לאתר הזה כבר כמעט שנה. כל פעם בפערי ענק של חודשים.

יצאתי כרגע מזוגיות ונילית במיוחד, אז מחפשת את עצמי שוב.

ותכלס, מחפשת את עצמי תמידית.

מה בכלל כותבים פה?

האם אני יכולה לכתוב פה שאני שוב מרגישה קצת בודדה?

האם אפשר לכתוב שאהבתי אותו, אבל מעולם לא סופקתי ממנו, לא הצלחתי.

 

האם אני מנסה לחפש פה שוב את מזלי? לא בטוחה.

אבל כיף לחזור לקרוא את הבלוגים פה, הם תמיד יוצרים ענין.

 

שבת שלום לי ולכם.