רציתי לכתוב כאן כל יום
על הזיקה לכאב ולהשפלה
והיה קצת רצף יפה
אבל מהר זה הרגיש כמו מטלה
התחום הזה אולי חשוב לי
אבל זאת לא עבודה
זה ריפוי של הנפש
כתיבה למען פריקה
אין מטרה להתפרסם
ולהיות פופולרי באתר
לא להכיר אנשים חדשים
גם לא לזכות באהדה, אז מה נשאר?
אני כותב פה כי מצאתי...
מקום לכתוב על הנושא
ולמרות שיש לי תיקיה על המחשב לזה
מול קהל אני לא מנוסה
אני לומד להתגבר
על הפחד שלי להתבטא
בנושא אולי הכי חשוב לי
שהוא גם הכי בוטה
כנשלט קלאסי...
הפה רגיל להישאר סגור
ביום-יום אני קולני מאוד
ממש ההפך הגמור
אני איש מכירות ויש לי להקת רוק
שבה אני הסולן
אבל בחדרי חדרים
אני כמהה להיות ביישן
יש לי הרבה חברים
שאוהבים ומכבדים אותי
הרבה הרגלים טובים וגם רעים
אני עולם ומלואו שחי את החיים שלי
אבל זה האני, זה האגו
זאת לא בהכרח הנשמה
ולבד, אני נשלט
או לפחות כותב על זה משום מה
האינסטינקט הוא להפריד את זה
להשאיר את הקהל הרחב לא מודעים
אבל לפעמים כשאני חושב על זה,
אולי לי ולעצמי יש אינטרסים מנוגדים?
