איזה צד בי נהנה מזה?
מאיפה זה התחיל?
כבר תהיתי אם זאת פאזה
שעוברת עם הגיל
אך כשתהיתי הייתי ילד
זה היה כל כך מזמן
אך האם זה באמת קבוע,
או רק כשאני חרמן?
האם זה חודר למחשבות שלי
כמטאפורה לחיים
האם מתנהג כעבד
כשאני חי את הימים?
אני לא רוצה להיות מושפל
ע"י אנשים זרים
גם אם זו אישה מושכת
וגם אם אלה גברים
אבל גיליתי, במסע שלי
כשקם וצריך לעבוד
או לאמן את יכולותיי,
לתת מעצמי עוד ועוד,
שמול עצמי אני יודע
כמה זה כיף לסבול
עם חיוך שובב על הפנים
בסוד, נהנה קצת מהכל
זה כלי מאוד חשוב לי, מסתבר
אורך רוח, אבל לא באמת
זה הספייס שהיה לי שם לעזר
את כל הסיטואציות מקשט
ומול אנשים זרים שוב,
לא רוצה להיות מושפל
אבל התגובות שלי שקולות ולא יוצא מדעתי
כמו שאצל הרבה זה מקובל
כי השפלה היא לא זרה לי
ולא בקטע רע
זה מגרש הבית המוכר והאהוב
וכשנחשף לו מלית ברירה,
שומר על עשתונותיי
מקבל את זה לבפנים
שותק כשצריך, עונה כשצריך
וממשיך עם החיים
אז כשכותב את זה, אני תוהה
האם השפלה עשתה אותי אדם יותר טוב?
האם זה אמור להיות בריא לי,
או שזה רק אמור לכאוב?
פחדתי להיות שלם עם זה
כי זה כל כך לא מקובל
עוד יחשבו שאני משוגע
אבל בזכות זה, הכל יותר קל
אז השפלה, אני מודה לך
כאב, אותך אוהב
תחושת הצניעות מנצחת
בזכותכן, אני אדם שליו.