היום הצחיק אותי לחשוב שרוב הזמן אני אוהב להיות לבד
לא לבד מהבחינה שאין אף אחד לידי
אלא לבד מבחינת זוגיות ופעילות
זה לא שיש לי משהו נגד זה
זה פשוט צריך להרגיש זורם
ואם זה לא מרגיש זורם
אז למה להיות מעורב בזה בכלל?
בשביל האגו?
בשביל תקווה נואשת שבכל זאת יהיה שווה את זה למרות שהסימנים מעידים על זה שלא?
יש שיגידו שזה אינסטינקט וטבעי לחפש את זה
אבל אם הייתי עושה רק מה שהאינסטינקט אומר אולי לא הייתי עובד
לא הייתי שומר על שום הרגל בריא
לא הייתי מסדר את הבית
אז האינסטינקט אומר - כן, חד משמעית. צריך אישה, חברה, משהו
רק ש... מתי שאני מדמיין את זה, לרוב יש לי תמונה מאוד ספציפית בראש
וזה יהיה מגניב לחשוב שיהיה לי משהו בסדר גודל הזה
ועד אז לא יהיה לי כלום, לא אטמא את הנשמה שלי
ועכשיו אני מתכוון לעבור על חוק חברתי ולדבר על העבר הזוגי/מיני שלי:
היו לי מעט מאוד חברות רציניות. אני גאה להגיד שכולן היו ההתאמה המושלמת בשבילי, כל אחת בתקופה שלה.
ועם כמה נשים הייתי? מעט מאוד, גם.
מפריע לי? לא
אני מאושר מזה. אני מעריך ומוקיר כל רגע וגם מעריך את התקופות בהן הייתי לבד.
אם הייתי עם הרבה מאוד נשים זה היה מפריע לי? גם לא.
אם כל הסיטואציות היו כאלה שתורמות לי ולא רק גורעות ממני, מה טוב.
איך אני יודע שאני אוהב את הפטישים שאני אוהב אם זה כל הניסיון שלי?
הנטיות שלי היו שם מאז ומתמיד, וזה יכול להתבטא באופן קסום במגוון דרכים בהרבה סוגים של מערכות יחסים.
למי שלא קרא את הפרסומים הקודמים, הנטייה המינית שלי היא נשלט
ויש בתודעה שלי הפרדה גדולה בין המיניות לחיי היום-יום, בהם אני סולן של 2 להקות ואיש מכירות, וגם ניהלתי עובדים.
אני לא מתנהג כנשלט - זה סוד שרק הפרטנריות המעטות שלי הכירו מקרוב וניצלו בהסכמתי.
כמו שהסברתי בפרסומים הקודמים, אני מנסה לערער את ההפרדה הזאת לראשונה בבלוג הזה.
זה חייב להיות סקסי, זה חייב להיות טוב, זה חייב להעלות חיוך, להיות מרגש.
אף פעם לא הייתי במערכת יחסים שהרקע שלה פטישיסטי עוד מההתחלה, וזה כן מסקרן.
אבל אני רוצה להרגיש שלם ושזה זורם וסבבה. אף פעם לא בכוח. כנל לא מחפש בכוח.
10/10 פעמים אעדיף לפנטז על יחסים כאלה לבד, מאשר לפנטז על יחסים כאלה בזמן שאני ביחסים שהם לא כאלה.
מקווה בשביל כל המחפשים שימצאו את מה שימלא אותם באמת, ילמדו להיות שלמים עם עצמם ויהיו סבלניים.